141. ככלל, מודל של פיצויים בגין נזק המבוסס על אמות מידה סטנדרטיות ("תעריפיות") עשוי לקיים את אמות המידה החוקתיות מקום שכנגד הפגיעה בזכותו של הניזוק בגין האופי התעריפי של הפיצוי עומדים הרחבת אחריותו של הפוגע והסדרים מיטיבים אחרים. כך הוא הדין למשל לעניין ההסדרים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. כנגד הגבלת סכומי הפיצויים באה האחריות המוחלטת של המזיק. מצב דברים זה אינו קיים במקרה שלפנינו. מהו אפוא הגורם המאזן בחוק יישום ההתנתקות, שיש בו כדי לקיים את הדרישות החוקתיות שבפיסקת ההגבלה לגבי אותם ניזוקים שבסופו של יום יקבלו על-פי החוק פיצוי הנופל מהפיצוי ההוגן והראוי? המדינה משיבה על שאלות אלה בהפנותה לאותן הוראות בחוק המבוססות על הסדרים אינדיווידואליים. הוראות אלה מקטינות כמובן את הפער. עם זאת נתקשינו בשאלה אם הן מבטלות אותו. הדבר מותנה באופן היישום של הוראות אלה ובפירוש שיינתן להן. לא נוכל כיום ליתן תשובה מקיפה לעניין זה. על-כן יש לקבוע גורם מאזן נוסף שיהא בכוחו להתגבר על הפער בין הפיצוי ההוגן והנאות לבין סכומי הפיצויים שיתקבלו על-
--- סוף עמוד 593 ---
פי חוק יישום ההתנתקות. לדעתנו, הגורם המאזן הוא בכוחו של הישראלי המפונה, הסבור כי הפיצוי שניתן לו נופל מהפיצוי ההוגן והמלא, לפנות אל מחוץ לחוק, לעבר הדין הכללי, ולבקש בו את הפיצוי שהוא ראוי לו. זאת נוסף על התיקונים בחוק שעליהם נעמוד בהמשך.
142. מודעים אנו לכך שפתרון זה אינו אידאלי, עם זאת השאלה הניצבת לפנינו הינה אם בשל האפשרות שחלק מהנפגעים מיישום תכנית ההתנתקות לא יקבלו פיצוי הוגן וראוי על-פי הוראות החוק, יש לפסול את הסדרי הפיצויים כולם. אכן, אין לשכוח כי עניין לנו בשאלה אם חוק הוא חוקתי. בעניין זה יש להכיר, מחד גיסא, במרחב התמרון של המחוקק, ומאידך גיסא, בריסון השיפוטי הנדרש. על רקע זה נראה לנו כי בפתיחת הפתח לתביעת פיצויים על-פי הדין הכללי יימצא האיזון הראוי בין מכלול הסדריו של חוק יישום ההתנתקות. כפי שנראה בהמשך, חוק יישום ההתנתקות מגביל אפשרויות אלה. הוא אינו מאפשר למי שקיבל פיצוי על-פי חוק יישום ההתנתקות לתבוע על-פי הדין הכללי. לדעתנו, הוראה זו אינה מידתית, ולכן אינה חוקתית. נעמוד על כך בהמשך.
(4) היום הקובע
143. הסדרי הפיצוי בחוק יישום ההתנתקות מבוססים על העיקרון שלפיו המועד הרלוונטי לקביעת הזכאות לפיצויים ולחישוב היקף הזכאות – "היום הקובע" – הוא מועד החלטת הממשלה (מס' 1996) לאשר את "תוכנית ההתנתקות המתוקנת", החלטה שהתקבלה ביום 6.6.2004. עיקרון כללי זה קבוע בסעיף 138 לחוק, המורה כי "לא יינתנו פיצויים לפי חוק זה בעד נכס או זכות שנוצרו או שנרכשו לאחר היום הקובע, אלא אם כן נקבע מפורשות אחרת בחוק זה". הגדרת היום הקובע – 6 ביוני 2004 – מצויה בסעיף 2(א) לחוק. ל"היום הקובע" נפקויות רבות לעניין הזכאות וחישוב הפיצויים. כך למשל "בעל זכות בבית מגורים" הוא בעל זכות ב"היום הקובע" (סעיפים 32 ו- 35 ); זכות לפיצוי במסלול ב' עומדת למי שמרכז חייו ב"היום הקובע" ושנתיים לפני כן היה ביישוב מפונה (סעיף 36); תקופת הוותק לצורך חישוב הפיצוי במסלול ב' מסתיימת ב"היום הקובע" (סעיפים 1 ו-3 לתוספת השניה); שומה פרטנית של בית מגורים תיערך ל"היום הקובע" (סעיף 4 לתוספת השניה); מענק הוצאות הובלה ומענק לדמי שכירות ניתנים למי שב"היום הקובע" גר ביישוב מפונה (סעיף 44); המענק האישי ניתן למי שב"היום הקובע" היה בן 21 שנה לפחות (סעיף 46); תקופת הוותק לצורך חישוב דמי ההסתגלות לעובדים מסתיימת ב"היום הקובע" (סעיף 52); הזכאות