--- סוף עמוד 603 ---
162. על סדרי הדיון בפני בית-משפט השלום בדונו בערעורים על החלטותיהן של ועדות הזכאות נעמוד עוד בהמשך. בשלב זה נציין כי בכפוף לסדרי הדין שנקבעו בהוראת סעיף 17 לחוק, ראה המחוקק להותיר שיקול-דעת רחב לבית-משפט השלום בקביעת סדרי הדיון בערעור על החלטותיהן של ועדות הזכאות כדי לאפשר גמישות ופישוט של הליכי הערעור בפניו. בהתאם לכך נקבע בחוק כי בית-משפט השלום ידון בערעור "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (סעיף 17(ה)). עוד נקבע כי בית-משפט השלום, כמו ועדות הזכאות עצמן, לא יהיה קשור בדיני הראיות פרט לדיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] (סעיף 17(ו)). יצוין כי בית-משפט השלום בירושלים ובית-המשפט המחוזי בירושלים, כערכאת הערעור שמעליו, הם שמונו על-פי החוק להכריע במכלול הערעורים על החלטותיהן של ועדות הזכאות. ניכר כי מטרת החוק הייתה לייחד את בתי-המשפט בירושלים לדיון בערעורים האמורים על-מנת לאפשר להם לרכוש מיומנות בסוגיות הכרוכות בכך ובדרך זו לסייע במתן הכרעות מהירות ויעילות בערעורים אלה. כן נועד הדבר לאפשר ככל הניתן אחידות הן בדרכי הדיון בערעורים הן בקביעות המהותיות באשר להחלטותיהן של ועדות הזכאות.
163. טענתם המרכזית של העותרים בפנינו הייתה כי ועדות הזכאות הן גופים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים, אשר מעיקרן נועדו להחליף את מערכת בתי-המשפט האזרחיים בכל הנוגע לפסיקת הפיצויים לפי חוק יישום ההתנתקות. לטענתם, מסקנה זו מתבקשת מדרכי הטיפול ומסדרי הדיון שנקבעו בחוק לעניין תביעות הפיצויים המוגשות בפני ועדות הזכאות. כך למשל ציינו העותרים כי הוראת סעיף 15(א) לחוק, הקובעת כי ועדת הזכאות "...תפעל בדרך הנראית לה מועילה ביותר...", דומה להוראות החוק בנוגע לסדרי הדין החלים בבתי-המשפט לענייני משפחה ובבתי-הדין לעבודה. קביעת החוק כי ועדת הזכאות אינה קשורה בדיני הראיות ובסדרי הדין הנוהגים בבתי-המשפט נחוצה, לגישת העותרים, רק אם ועדות הזכאות הן גופים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים. העובדה כי ניתנו בידיהן של ועדות הזכאות סמכויות לזימון עדים ולחיובם להעיד על-פי סעיפים 11-9 לחוק ועדות חקירה, מצביעה אף היא – כך לטענת העותרים – על האופי המעין-שיפוטי שלהן. צירופו של נציג ציבור להרכבה של ועדת הזכאות מאפיין אף הוא טריבונלים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים, להבדיל מגופים מינהליים. מסקנה דומה מתבקשת, לטענת העותרים, מהחיוב לפרסם בציבור את תמצית הכרעותיהן של ועדות הזכאות. העותרים הוסיפו וטענו כי העובדה שככלל, בית-משפט השלום אינו גובה ראיות ואינו שומע עדים בדונו בערעורים על החלטותיהן של ועדות הזכאות, אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (סעיף 17(ד) לחוק), עובדה זו מעידה אף היא על מהותן המעין-שיפוטית של הוועדות האמורות.