--- סוף עמוד 16 ---
לכפל מס גם לא לתקופת הביניים כאמור. יש לכבד את זכותו הקניינית שלא ישולם מס שנוי במחלוקת כפי שבואר לעיל, ובהעדר חשש ממשי לסיכול הגביה לרבות בשל העובדה כי שולם מס בסכום ניכר למדינת אמנה, אין מקום להפעלת סעיף 194. היותו תושב חוץ חסר נכסים בישראל כשלעצמה, הגם שהיא מעוררת חשש בקשר ליכולת המשיב לגבות המס הרי שחשש זה אין בו די כדי להצדיק הפעלת סעיף דרקוני כפי שכונה, סעיף 194 אשר על פיו ניתן להגביל את יציאתו של נישום מן הארץ, לעקל נכסיו ואף לחסום אותו מהליכי השגה וערעור.
זאת ועוד, במסגרת בחינתו של סעיף 194, יש מקום לבחון את סבירות עמדת המשיב ושומתו. עיון בהודעות המפרשות את נימוקי השומה ונימוקי הערעור מגלה מחלוקת לגיטימית שבין הצדדים בניתוח העובדות בקשר עם תושבות המערער ומועד שבו חדל מהיות תושב ישראל. לאור הלכת גונן (ע"א 477/02, אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה. מיסים כ/1 (פברואר 2006) ה-1,עמ' 1.), דומה כי עמדת המשיב איננה ודאית. זאת מבלי להביע כל דעה באשר לסיכויי הערעור, שהרי בשלב זה טרם נפרשו כל העובדות בפני וברור כי שאלת תושבותו של אדם לצרכי מס אינה שאלה פשוטה. מכל מקום, בשקילת מכלול השיקולים, מוצא אני כי אין להיענות לבקשת המשיב להטיל עיקול מכוח סעיף 194(ג)(2) לפקודה.
בקשת המערער להשבת המס ביתר מתקבלת. בקשת המשיב להטלת עיקול, נדחית.
המשיב ישא בהוצאות המערער בקשר עם בקשות אילו בסך 2000 ₪ ובשכר טרחת עורך דינו בסך 17,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק כשהכול נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אלא אם יוסדר התשלום בתוך 30 יום.
ניתנה היום ט' בכסלו, תשס"ז (30 בנובמבר 2006) שלא במעמד הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
מגן אלטוביה, שופט