סוף דבר
98. מכלל האמור לעיל אני פוסקת כי:
א. התביעה העיקרית של השוכרת נדחית.
ב. התביעה שכנגד של המשכירה מתקבלת באופן הבא:
1) על השוכרת להשיב למשכירה את החזקה במושכר, כשהוא נקי מכל אדם וחפץ וכן לאחר שהשוכרת תשיב את מצבו של המושכר לקדמותו ועל חשבונה בהתאם להוראות המומחה ובפיקוחו. מועד השבת החזקה במושכר מהשוכרת למשכירה ייחשב כיום בו יאשר המומחה בכתב כי מצבו של המושכר הושב לקדמותו, דהיינו למצב של "מעטפת פתוחה" בהתאם לקביעות המומחה.
2) השוכרת לבדה תישא בשכרו של המומחה.
3) השוכרת מחויבת בתשלום ההוצאות השוטפות כהגדרתן בסעיף 6(א) להסכם השכירות בגין התקופה שמיום תחילת השכירות (1.10.1998) ועד למועד השבת המושכר לחזקתה של המשכירה.
4) על השוכרת לשלם למשכירה את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם השכירות, קרי שילוש דמי-שכירות בתוספת הפרשי הצמדה, וזאת, מיום 1.6.2014 ועד ליום 20.9.2018.
ג. כל יתר תביעות המשכירה בתביעה שכנגד נדחות.
ד. המשכירה תגיש פסיקתא לחתימתי הכוללת תחשיב ותשלם את יתרת האגרה, וזאת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה (ראו ע"א 7156,7538/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל (11.10.2012), בפסקה 20 לפסק-דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות).
99. השוכרת תישא בהוצאות המשכירה בתביעות אלה בסך של 300,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' ניסן תש"פ, 29 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
איריס לושי עבודי