בהסכם מיום 22.1.2013 בין פטם המשק לבין החווה לפיטום ,בנוגע לגידול עופות בגבעת חיים נאמר כי: "החווה מצהירה כי שטח הלולים הינו 11 דונם נטו, וניתן יהיה לגדל במקצועיות לחלק ובהתאם לפרמטרים המקובלים בענף כ-150,000 עופות וכ-350 טון למדגר. באחריות הצדדים לדאוג במשותף לקבלת מכסת האפרוחים..."
68. עינינו הרואות כי שני ההסכמים מציינים באופן מפורש כמות העופות שיגדלו בכל מחזור.
מלבד העובדה כי בהתאם להסכם בגבעת חיים באחריות הצדדים לדאוג במשותף לקבלת מכסת האפרוחים, אין כל זכר בהסכמים לתנאי נוסף שצריך להתקיים כדי שכמות האפרוחים הנקובה אכן תהיה זו שמצוינת בהסכם.
67. עיון בהסכם שדה יואב מעלה כי כמות של כ- 258,000 פטמים היא בבחינת נתון שנשקל מראש בטרם נערך ההסכם, שכן לא מדובר במספר עגול (לא נאמר למשך 260,000), ואילו בהסכם גבעת חיים אף מצוין באופן מפורש כי ניתן יהיה לגדל במקצועיות לחלק ובהתאם לפרמטרים המקובלים בענף כ- 150,000 עופות, כלומר גם כאן הערך הנקוב של כמות הפטמים נשקל היטב ומראש עובר לחתימת ההסכם בין הצדדים.
68. אומנם אני ער לכך שלפני הנתון המספרי בדבר כמות הפטמים שתגודל בכל מחזור מצוינת האות "כ". עם זאת כנגד נתון זה ניתן לומר כי בהסכם לא נכתב כי יגודלו 258,000 או 150,000 אפרוחים, אלא נכתב בפירוש כי הנתון מתייחס לכמות הפטמים שתגודל עבור המשחטה.
אם כן, ניתן להבין זאת גם באופן אחר והוא כי תוכנס כמות אפרוחים הגבוהה מהערכים הנקובים אשר צוינו בהסכם, ולאחר תמותה ופחת יוותרו פטמים בשיעור של כ- 258,000 בשדה יואב ועוד כ-150,000 בגבעת חיים.
69. הווה אומר, אף על פי שעל פניו שני ההסכמים נוקטים בלשון ברורה ומתייחסים באופן מפורש למספר נקוב של פטמים, ניתן לראות כי הדבר נתון לפרשנויות שונות, שכן לא ניתן להבין האם מדובר בכמות האפרוחים שתוכנס בתחילת הליך הגידול או בכמות הפטמים שתיוותר בסיומו לאחר תמותה ופחת.
--- סוף עמוד 40 ---
70. אם כן, מאחר ולשון החוזה ניתנת למספר פירושים יש לבחון את נסיבות כריתת ההסכמים ואת ההיגיון העסקי העומד מאחוריהם.
לעניין זה נקבע ברע"א המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', סה (2) 563 (26.2.2012) כדלקמן:
"...חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי..." (השווה: ע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבנייה בע"מ נ' פלוני (23.5.2016).