בע"א 355/80 נתן אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800 (9.3.1981) נקבע לעניין פיצויי הקיום כדלקמן: "המבחן לקביעת שיעור הפיצויים הוא באותו סכום, אשר, במונחים כספיים, יש בו כדי להעמיד את הנפגע, מבחינת הנזק שנגרם לו, באותו מצב, בו היה נתון, לו קוים החוזה, ולולא התרחשה ההפרה."
115. מן הכלל אל הפרט. במקרה דנן אין המדובר בשני סעדים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת (ביטול החוזה ותביעת פיצויי קיום), שכן אומנם החווה לפיטום וזילברמן שלחו הודעת ביטול אך זו באה לאחר שברקאי ביקשה משדה יואב להיכנס בנעלי החווה לפיטום עופות בשל טענות לרשלנות בגידול, אשר לא הוכחו, ועל כך עוד אתעכב בהרחבה בהמשך.
מאחר ואין המדובר בהודעת ביטול עצמאית ששלחו החווה לפיטום וזילברמן מיוזמתם, אלא בהודעה אשר באה בהמשך לבקשת ברקאי לקיבוץ שדה יואב להיכנס בנעלי החווה לפיטום ולתפעל את החווה בעצמה (בקשה אשר נדחתה על-ידי שדה יואב שלא רצה להיות מעורב בסכסוך) אין לראות בה כהודעת ביטול אשר מפקיעה את הזכות לתבוע פיצויי קיום.
--- סוף עמוד 53 ---
116. נהיר לכל כי לחווה לפיטום ולזילברמן נגרמו הפסדים ונזקים כתוצאה מהפרת החוזה בשדה יואב על ידי קבוצת משחטות עופות. לכאורה אלה עולים כדי הרווח שהיה מתקבל מכל המדגרים המשותפים אותם היו יכולים הצדדים לגדל ביחד במשך התקופה הארוכה של ההסכם (15 שנים מיום חתימת ההסכם מיום 11.11.2010) היינו קבלת העמלה שנקבעה בהסכם עבור מכירת העופות שגודלו על-ידם, כנגזרת ממשקלם בסיום הליך הגידול, וכמות הפטמים שהייתה נותרת בסיום ההליך.
אך כאמור, ביטול החוזה בין הצדדים והפרתו נעשו בשנת 2013 – זמן רב בטרם הגיע מועד סיום ההתקשרות הקבוע בחוזה. כל אלו הובילו באופן ישיר לכך שהחווה לפיטום וזילברמן איבדו את האפשרות לגדל עופות ולהפיק רווחים בשדה יואב.
117. וכעת, לסוג הפיצוי הנתבע בענייננו, האופן בו יש להוכיחו, ושיעורו.
בבחינת שיעור הפיצוי על בית המשפט להפעיל שיקול דעת תוך בחינת נסיבות המקרה הספציפי, ולכמת את הנזק שנגרם לחווה לפיטום ולזילברמן בגין מניעת הרווח שהיה אמור להתקבל, במידה וההסכם בין הצדדים היה מקויים.
118. לעניין זה נאמר בע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ (3.4.2006) כי הקושי לשום נזקים במצב דברים היפותטי שלא יתממש אין בו כדי לשלול את הזכאות לפיצויים, וכי לעיתים נוכח הנסיבות ראוי שהפיצוי שייפסק ישקף תקופת רווח מוגבלת, ולא יהיה למשך התקופה המקסימאלית הקבועה בחוזה בין הצדדים: "מדובר כאמור בנזק של אובדן רווחים צפויים, ובכגון דא, קביעת שיעור הפיצויים מחייבת תכופות השערות וניחושים. אכן, לצורך הכרעה בעניין שיעור הפיצויים יש להביא בחשבון "נתונים עובדתיים השאובים מן המציאות, וכן הערכות לגבי מציאות שלא התקיימה בשל כך שההתקשרות בין הצדדים לא מומשה"...הקושי לשום נזקים במצב דברים היפותטי שלא יתממש אין בו כדי לשלול את הזכאות לפיצויים...בית המשפט המחוזי קבע כי "התובעת נמנעה לחלוטין מבדיקה ממשית ויסודית של אפשרות (פתיחת מסעדה מחוץ לקניון)". העובדה שהמערערת לא עשתה כל פעולה לצורך פתיחת סניף חלופי – בשכונת גילה ואפילו במקום אחר – מעוררת קושי. מדובר ברשת מסעדות. אין כל סיבה להניח – בהיעדר נתונים ממשיים המצביעים אחרת – כי המערערת כבולה היתה לעד לקניון החדש בשכונת גילה, ולא יכולה היתה, ולו כעבור זמן – מה, לתור אחר התקשרות חלופית. הוסיפו לכך את הקשיים הביטחוניים שבית המשפט קמא דיבר בהם, ואת העובדה שהקניון איחר להיפתח ומשנפתח – היה זה בתפוסה חלקית ביותר, והמסקנה המתבקשת היא כי לאור הנתונים הקיימים, אין כל הצדקה לפרוס את תקופת הרווח האבוד על-פני תקופה של 20 שנים, כטענת המערערת ; תחת זאת, ראוי כי הפיצוי ישקף אבדן רווח למשך תקופה מוגבלת, שבה יכולה היתה המערערת לנסות ולאתר שטח חלופי לפתיחת סניף נוסף, שיצמיח לה רווחים. בנסיבות העניין נראה לי, כי הסכום שנפסק, שניתן לראותו כפיצוי עבור אבדן רווח מלא למשך כשנה (כאשר הרווחים צפויים היו לזרום רק לאחר פתיחת הקניון וכניסתו לפעילות "במלוא הקיטור"), אינו חורג מן הסביר לכאן או לכאן..."