ודוגמא נוספת: "בתקופה בה נתבעת 2 נמנעה מלשלם את החיובים השוטפים ואחרים של התובעת, התובעת מניחה כי נתבעת 2 העדיפה לשלם לזכאים אחרים, כיוון שאי תשלום לאותם זכאים יביא להפסקה מידית של השירותים הניתנים לה באמצעות החברה וכן, לנקיטת הליכים אישיים נגדה" (סעיף 17 לתצהיר- ההדגשות לעיל של הח"מ).
וכך הדברים במקומות נוספים בכתב התביעה ובתצהיר (ראו גם סעיפים 17-18 לכתב התביעה וסעיף 18 לתצהיר).
28. הנתבעת טענה מנגד כי יש לדחות טענה זו מקום בו שילמה במשך כשש שנים את כל חובות הארנונה שלה, ניסתה להגיע להסדר תשלומים ונותרה חייבת למעלה מחצי מיליון ₪ לנושים נוספים, כך שלא קיפחה דווקא את התובעת. לטענתה, התובעת לא הוכיחה כי אכן התקיימה העדפת נושים אחרים או כי הנתבעת פעלה במירמה.
29. בא כוח התובעת אישר במהלך דיון ההוכחות כי משנת 2010 ועד לשנת 2016 (בה נצבר החוב דנן) שילמה החברה בגין הנכסים דנן תשלומי ארנונה בסך כולל משמעותי של 816,894 ₪ (עמ' 15 שורות 29-30).
30. הגב' גאמר העידה כי לאורך כל השנים שולמו על ידי החברה תשלומי ארנונה במסגרת הסדרי תשלום. לדבריה: "הנתבעת קיבלה שוברים לתשלומים דו חודשיים וזה לא סוד שהנתבעת היתה תמיד בהסדר בעירייה וזה היה בהסכמה תמיד. זאת אומרת, כל כמה חודשים הגיע נציג מהנתבעת לעיריית ת"א ועשה הסדר תשלומים. לצערנו, ידוע שתשלומי ארנונה גבוהים מאוד בת"א ולכן, היה מאוד קשה לשלם גם רטרואקטיבי וגם את ההווה ולכן, כך היה המצב והתשלומים שולמו כמה חודשים אחורה ואנחנו לא מכחישים את זה" (עמ' 24 שורות 6-10). הגב' שרוק מטעם התובעת אישרה את טענת הנתבעת בדבר הסדרי התשלומים והעידה כי "כל הזמן מנהלי החברה וגב' אריאלה פנו לעירייה אחרי שננקטו נגד החברה פעולות אכיפה ושילמו בעצם בדיעבד" (עמ' 16 שורות 9-10) וכי "כל הזמן מנהלי החברה אסף ואריאלה פנו לחברה בדיעבד על מנת לבצע הסדרי תשלום על מנת לשלם את החוב שנצבר"(עמ' 16 שורות 23-24). דווקא עדויות אלו לגבי נוהג חוזר ונשנה של החברה לשלם את חובות הארנונה שלה באיחור, מובילות לדחיית הטענה כי הנתבעת פעלה מתוך מירמה או כוונה מראש להתחמק מתשלומם.
31. התובעת טענה גם כי התנהלותה הפסולה של הנתבעת מתבטאת בכך שהחברה המשיכה בפעילותה של חברה אחרת בשם ארו סנטר בע"מ אשר הוקמה על ידי בנה של הנתבעת שנמצא בהליכי פשיטת רגל החל מיוני 2012. מטענות הנתבעת התברר כי חברת ארו סנטר אומנם הייתה שייכת בעבר לבנה של הנתבעת – אלון שאשועה, אך ביום 5.7.2011 ניתן פסק דין חלוט שקבע כי אין למשפחת שאשועה כל זכויות בחברה וזו נותרה בבעלותו של אדם אחר, מר בנימין, כך שנראה כי אין כל קשר בין החברה לחברת ארו סנטר כטענת התובעת וכי החברה לא "המשיכה" את פעילות ארו סנטר.