24. לאור כל זאת, בהתקיים תנאיהם המצטברים של סעיפים 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה ומשכשלה הנתבעת בסתירת החזקה כי נטלה מנכסי החברה, יש מקום לחייבה בחוב הארנונה הנתבע.
אין מקום לחיוב הנתבעת באופן אישי מכוח הוראות חוק החברות
25. לנוכח קביעתי כי הנתבעת חייבת באופן אישי בחוב הארנונה של החברה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, הרי שדי בכך כדי לחייבה בתשלום חוב הארנונה. עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס לטענת התובעת לפיה יש לחייב את הנתבעת באופן אישי לאור הקמת חברה עבור אחרים והעדפת נושים. כפי שיפורט להלן דין טענה זו להידחות
26. לטענה זו רלוונטי סעיף 6 (א) לחוק החברות תשנ"ט-1999 הקובע כי "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה ...".
בגין סעד זה נקבע לא אחת כי "הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה" (ראו: ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם במאגר משפטי)).
הנטל להוכיח את יסודות הסעיף מוטל על התובעת הנדרשת לצורך כך ל"הנחת תשתית עובדתית ראויה ומקיפה" (ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי (פורסם במאגר משפטי) (להלן: "עניין זאבי"))
27. במקרה דנן, טענות התובעת לא הוכחו והתבססו על הנחות והשערות להבדיל מידיעה ממקור ראשון המבוססת על ראיות ממשיות. התובעת בכתב תביעתה ובתצהיר גב' שרוק מטעמה הרבתה לעשות שימוש במילים כמו "מניחה", "ראוי" "נגיע למסקנה".
כך למשל טענה התובעת כי מכיוון שבמהלך התקופה הארוכה בה לא שילמה החברה תשלומי ארנונה היא הוסיפה לפעול מתוך הנכסים וניהלה בהם עסקים הכרוכים בתשלומים לגורמים רבים (כגון רשויות מס, עובדים וספקים), היא מניחה (כך במקור) כי אי התשלום וקיפוחה ביחס לזכאים אחרים של החברה, נעשה בכוונת מכוון להימנע דווקא מתשלומי הארנונה (ראו סעיף 14 לכתב התביעה וסעיף 13 לתצהיר הגב' שרוק).
ובמקום אחר: "גם אם נניח כי החברה נוהלה ע"י נתבעת 2 נגיע למסקנה כי מי שהניעה את החברה להעדיף לרעה את התובעת הינה בעלת השליטה בה, נתבעת 2, שכן נתבעת 1 מונהגת כביכול על ידה. לנתבעת 1 בהיותה חברת יחיד ובהיותה אישיות משפטית מלאכותית, אין רצון משל עצמה, הנפרד מרצון בעליה – נתבעת 2. לכן במצב דברים זה ראוי ליחס לנתבעת 2 את ההעדפה של נתבעת 1 להמשיך ולנהל עסקים תוך ביצוע תשלומים שוטפים לזכאים שונים, אולם תוך הימנעות שיטתית ומכוונת שלא לשלם ארנונה" (ראו סעיף 15 לתצהיר ).