38. נוסיף ונציין, כי גישת המערער מעלה אף קושי מעשי בכל הקשור לקיזוז הפסדי החברה מדמי הניהול ששולמו למערער. כפי שהובהר לעיל על המערער לשלם דמי ביטוח מהכנסותיו לפי שיעורי דמי הביטוח המוטלים על מבוטח שהוא עובד עצמאי. לעומת זאת, הכנסות המערער מהחברה המשפחתית תחויבנה בידו, כמוסבר לעיל, בדמי ביטוח בשיעור – הנמוך יותר - המוטל על מי שאינו עובד ואינו עצמאי. לא עלה בידי המערער להצביע על הדרך לקזז, לצורך חישוב דמי הביטוח, הכנסה שלילית מהכנסה חיובית בנסיבות בהן כל אחד מסוגי ההכנסות כפוף למשטר שונה של דמי ביטוח.
39. למעלה מהדרוש נציין, כי המערער אינו חולק על כך כי לא היתה לו כל טענה אילו היה מסווג כ"עובד" החברה (כמצבו עד לשנת 2003) בתקופה בה היו לחברה הפסדים. בנסיבות אלה, אשר בהיבט המהותי אינן שונות מקבלת תמורה בגין
--- סוף עמוד 19 ---
שירותי ניהול, היה על ההחברה המשפחתית והמערער לשלם דמי ביטוח בגין המערער, המחושבים לפי הכנסתו מעבודה (כולל חלק המערער), תוך התעלמות מהפסדי החברה המשפחתית. אף בנסיבות אלה, השתכרות נישום מייצג מהחברה המשפחתית והוצאת החברה המשפחתית היו כתאומים הסיאמיים האוחזים זה בזה כגישת המערער, אך החבות בדמי ביטוח בגין הכנסות הנישום המייצג מעבודה נקבעת לפי סעיף 344 לחוק ואין חולק, כאמור לעיל, שלא מקוזזים ממנה הפסדי החברה המשפחתית.
40. נוכח התוצאה אליה הגענו איננו נדרשים לטענות המשיב באשר לעובדה לפיה המערער המשיך לשלם במשך מספר שנים דמי ביטוח בשיעור המרבי, חרף הפסדיה הניכרים של החברה לפי הדוחות הכספיים שהוגשו על ידי המערער, כך שאילו היה נקלע, חלילה, לאירוע ביטוחי, היה זכאי לגמלאות המחושבות בהתאם למקדמות ששולמו על ידו בהתאם לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984. טענת המשיב לפיה לא ניתן לאפשר מצב של הפחתה בדיעבד של דמי הביטוח, שהיוו בסיס לתשלום גמלה אילו היה המבוטח נקלע לאירוע ביטוחי, בנסיבות בהן השתכרותם של בעלי המניות נקבעת על ידם, תיוותר, לפיכך, לעת מצוא (השוו: עב"ל (ארצי) 748/07 סגנון הכרך בע"מ – המוסד לביטוח לאומי (28.1.2009)).
41. הנה כי כן, נוכח קביעת המחוקק כי ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית תסווג כהכנסת בעלי מניותיה לצורך תשלום דמי ביטוח, אך הפסדיה לא ייוחסו לעניין זה לבעלי המניות, אין מנוס מדחיית טענת המערער.
42. סוף דבר – הערעור נדחה. נוכח השינוי המסוים בחזית טיעוני המוסד, כמפורט לעיל, אשר גרם להתארכות ההליכים בערעור, אין צו להוצאות.