פסק דינו של בית הדין האזורי
6. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לביטול שומות דמי הביטוח שהוצאו לו על ידי המשיב בגין השנים שבמחלוקת. בפסק דינו ציין בית הדין האזורי כי יש לפרש את הוראות החוק באופן ש"ניתן יהיה לקיים את המטרה הסוציאלית של תשלום גמלאות הנדרשות לעת צרה, מצוקה ומחסור", וקבע בין היתר כך:
"דמי הניהול ששילמה החברה לתובע, או שרשמה חיוב שלה לתובע בגינם, אינם הוצאה של התובע הקשורה בהשגת ההכנסה, אלא הם הוצאה של החברה.
טענת התובע בהליך זה לפיה מכוח סעיף 64א לפקודת מס הכנסה, יש להכיר בדמי הניהול ששילמה החברה לתובע (או שרשמה בספריה חיוב לשלמם) גם כהוצאה של התובע, אינה מעוגנת בסעיף 64א לפקודה. סעיף זה מאפשר ייחוס "הכנסה חייבת" ו"הפסד" של חברה משפחתית לנישום המייצג. לא נובע ממנה שכל הוצאה שמוכרת לחברה לצורך קביעת הכנסתה החייבת (ואשר מיוחסת ל"נישום המייצג" לצורך תשלום מס הכנסה), הינה מוכרת לאותו נישום המייצג כ"הוצאה הקשורה במישרין בהשגת ההכנסה", לעניין קביעת "הכנסתו השנתית" לצורך תשלום דמי ביטוח כ"עובד עצמאי" לפי סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי".
המסגרת הנורמטיבית
7. טרם נפנה לטענות הצדדים בערעור ולהכרעתנו, נציג את המסגרת הנורמטיבית החלה בסוגיה.
8. ככלל ומבלי להיכנס לפרטי ההסדרים שאינם נדרשים למחלוקת שבפנינו, על מבוטחים לשלם דמי ביטוח משלושה סוגים של הכנסות. האחד, הכנסות של עובד שכיר לפי סעיף 2(2) לפקודה. אין חולק כי בשנים שבמחלוקת המערער לא היה עובד שכיר ואיננו נדרשים לאופן חישוב דמי הביטוח בגין הכנסתו של עובד שכיר. השני, הכנסות כעצמאי ("עובד עצמאי" כלשון החוק) הנובעות מהמקורות המפורטים בסעיפים 2(1) ו – 2(8) לפקודה (השתכרות או רווח מעסק או מכל
--- סוף עמוד 5 ---
משלח יד, לרבות עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי; השתכרות או רווח מחקלאות). השלישי, השתכרות מהמקורות הנוספים המפורטים בסעיף 2 לפקודה (סעיפים 2(3) עד 2(7) ו – 2(9) עד 2(10) לפקודה) כמי שאינו עובד ואינו עצמאי (השוו: עב"ל (ארצי) 519/06 מני – המוסד לביטוח לאומי. פסקה 3 (13.1.2009)). יצוין, כי לא קיימת חפיפה מלאה בין ענפי הביטוח בהם מבוטחים כל אחד מסוגי המבוטחים וכפועל יוצא מכך שיעורם של דמי הביטוח של כל אחד מסוגי המבוטחים שונה.
9. בסעיף 345 לחוק, המסדיר את מתכונת חישוב ההכנסה של עצמאי ושל מי שאינו עובד ואינו עצמאי, נקבע לאמור: