"(א) עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו - (8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי יראו כהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 האמור, והכל – בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן – השנה השוטפת), ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה.
(ב)(1) ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה (להלן – ההכנסה בשומה), בהפחתת סכומים אלה:
(א) סכומי דמי ביטוח ומס מקביל המותרים בניכוי מההכנסה בשומה לפי סעיף 47א לפקודת מס הכנסה;
(ב) סכום שהותר בניכוי לפי סעיף 47(ב)(1) לפקודת מס הכנסה...".
10. הנה כי כן, קיימת "זיקה ברורה" בין הפקודה לבין החוק בכל הקשור לחישוב הכנסתם של העובד העצמאי ושל מי שאינו עובד ואינו עצמאי, כך "שהמפתח לקביעת הסכום לתשלום דמי הביטוח הלאומי היא שומת מס הכנסה, על כל הקביעות העובדתיות העומדות בבסיסה" (עב"ל (ארצי) 82/09 מועלם – המוסד לביטוח לאומי. פסקה 13 לחוות דעת השופט ש' צור (24.1.2010)).
11. בסעיף 64א לפקודה, כנוסחו בשנים שבמחלוקת, נקבע כך:
"הכנסתה החייבת של חברה שחבריה הם בני משפחה שלפי סעיף 76(ד)(1) רואים אותם כאדם אחד (להלן - חברה
--- סוף עמוד 6 ---
משפחתית) והפסדיה ייחשבו ... כהכנסתו או הפסדו של החבר שהוא בעל הזכות לחלק הגדול ביותר ברווחים בחברה או של החבר שהחברה ציינה בבקשתה שהוא אחד מבעלי הזכויות לחלקים השווים והגדולים ביותר ברווחים בה ואשר הסכמתו בכתב צורפה לבקשה (בסעיף זה - הנישום) ...".
12. בסוגיה האם יש להתאים את הוראות החוק להכנסות חברה משפחתית והפסדיה וכיצד יש לעשות כן ככל שנדרשת ההתאמה, יש ליתן את הדעת למאפייני החברה המשפחתית ותכליתה. מוסד החברה המשפחתית נוצר "כדי לעודד נישומים לחזור לצורת ההתעסקות באמצעות חברה", בעקבות הכבדת נטל המס על חברות לעומת הנישום היחיד בעטיו בחרו נישומים רבים שלא לנהל את עסקיהם באמצעות חברות (אהרון נמדר מס הכנסה [יסודות ועיקרים] 493 (מהדורה 4, 2013)). לפיכך, "יצר סעיף 64א לפקודה 'ייצור כלאיים'. 'החברה המשפחתית' היא כמובן בעלת אישיות משפטית נפרדת. עם זאת, הכנסותיה והפסדיה מיוחסים ל'נישום', כך שמסך ההתאגדות מוסר חלקית, באופן שדיני המס החלים על הכנסותיה והפסדיה של 'החברה המשפחתית' הם דיני המס החלים על 'יחיד"' (ע"א 3319/04 שקלרש נ' פקיד שומה רמלה. פסקה 7 (2.7.2006)). בהיותו של ההסדר "יצור כלאיים לצרכי מס, המצוי בתפר שבין החברה ליחיד" הוא "אינו חף מקשיים, ואף נמתחה עליו ביקורת בפרט לגבי אופן צירוף הכנסת החברה להכנסת היחיד" (ע"א 1038/17 אור שרה בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים. פסקה 5 וההפניות שם (6.5.2018); להלן – עניין אור שרה).