לגישת המשיב, הנסמכת על פסק הדין בעניין ברק יוסף, ככל שלמבוטח שהוא נישום מייצג בחברה משפחתית הכנסה משני מקורות, יחויב המבוטח בנפרד בגין כל אחד ממקורות ההכנסה. בענייננו, מקור ההכנסה הראשון הוא הכנסות המערער ממשלח יד (דמי הניהול). הכנסות אלה תחויבנה בדמי ביטוח בכשירותו של המערער כעובד עצמאי לפי סעיף 345 לחוק. בנוסף, ייבחן מקור ההכנסה הנוסף – הכנסות המיוחסות למערער מהחברה המשפחתית. אם ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית חיובית (רווח), לאחר שנזקפו לזכות המבוטח הרווחים הבלתי מחולקים של החברה לאותה שנה לפי סעיף 373א לחוק, יחויב המבוטח בדמי ביטוח בגין חלקו ברווח בהתאם למעמדו כ"לא עובד ולא עצמאי" בגין אותם רווחים. אם ההכנסה החייבת שלילית (הפסד) דינה כדין הכנסה בסכום של 0 (אפס) והיא לא תחייב בדמי ביטוח אך גם לא תגרע מדמי הביטוח בגין המקור האחר. בהקשר זה נטען על ידי בא כוח המשיב בדיון, כי ניתן יהיה לייחס הפסדי עבר של החברה המשפחתית ולקזזם מהכנסה חייבת חיובית של החברה המשפחתית בשנים עוקבות והוא אישר כי המשמעות היא "שהרכבת של ביטוח לאומי והרכבת של מס הכנסה נפרדות זו מזו למרות שהרציונל של החוק הוא לכאורה הפוך ... [אך] כל דבר נבחן בצורה ספציפית. גם בנושא של מס הכנסה אין את אותה הרמוניה" שאינה מתחייבת מהחוק.
המשיב הוסיף וטען כי משמעות קבלת עמדת המערער היא כי מי שקיבל דמי ניהול גבוהים כלל אינו מבוטח בגין תשלומים אלה לעניין גמלאות מחליפות שכר המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, בניגוד ל"מטרת העל" של החוק ליצור מצב בו רוב האוכלוסיה מבוטח לפי החוק וזכאי לגמלה לפי הצורך.
20. בשולי הדברים נציין, כי בעלי הדין לא התייחסו בטיעוניהם לסוגיה האם יש לערוך חישוב שונה בגין שנות המס 2006 – 2007 שקדמו לחקיקת סעיף 373א לחוק.
--- סוף עמוד 11 ---
דיון והכרעה
תמצית המחלוקת וההכרעה
21. סעיף 345(א) לחוק, אשר צוטט בסעיף 9 לפסק דיננו, קובע כי הכנסתו השנתית של עובד עצמאי ממשלח יד (ובענייננו: מדמי הניהול), לצורך קביעתם של דמי הביטוח שעליו לשלם, תיקבע על פי השומה הסופית שתוצא לאותה שנה על ידי מס הכנסה, לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים מכוח הפקודה, ומשומה זו ("ההכנסה בשומה" כהגדרתה בחוק) ינוכו חלק מדמי הביטוח הלאומי ומתשלומים לרכישת זכויות קצבה.
22. אין חולק כי "ההכנסה בשומה" של המערער לצרכי מס הכנסה, כנישום המייצג של החברה המשפחתית, היא שלילית נוכח הפסדי החברה המשפחתית. לגישת המערער, מוסד החברה המשפחתית אומץ בשלמותו בחוק הביטוח הלאומי, כעולה מסעיף 373א לחוק. לפיכך, מאחר שההכנסה בשומה היא שלילית לא מוטלת על המערער חובת תשלום דמי ביטוח לאומי בגין דמי הניהול. לחלופין נטען על ידי המערער, כי אפילו אם מוסד החברה המשפחתית לא אומץ בשלמותו בחוק הביטוח הלאומי, אין לחייב בדמי ביטוח את הכנסתו מדמי הניהול. לגישת המערער, אין לראות בדמי הניהול הכנסה של ממש ולא ניתן להפרידם מההוצאה בחברה המשפחתית, שבמהותה היא חברה שקופה, כך שהרווח (של המערער מדמי הניהול) וההפסד (של החברה השקופה המשלמת את אותם דמי ניהול) אוחזים זה בזה כתאומים סיאמיים שאין להפרידם.