כלומר, הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח את הטענות בדבר מעשי גניבה, תרמית והונאה, הוא נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל, וזאת מכיוון שמדובר בהאשמות חמורות.
34. השאלה האם הוכחה עבירת הגניבה ממעביד, נדונה בפסיקה בהקשר של שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. סוגיה אשר אינה רלוונטית לעניינו שעה שאין חולק כי התובע קיבל פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
35. עם זאת ומכיוון שעסקינן בנושא רגיש אשר לו השלכות מהותיות לגבי העובד, נבקש לציין כי לטעמנו הנתבעת לא עמדה בנטל המוגבר המוטל לפתחה להוכיח כי אכן התובע ביצע עבירת גניבה ממעביד. להלן נפרט נימוקינו לכך:
36. אשר לאירוע הראשון – לתצהירו של מר פלד צורפו שני דוחות ביקורת אשר מתארים את נסיבות אותו אירוע. אלא שבעוד שבדו"ח מס' 6398 צוין כי התובע לא ניפק לנוסעים כרטיס נסיעה ושם אותו על המדף מתחת לכוסית, הרי שבדו"ח מס' 6399 צוין כי לאחר שהנוסעים קיבלו מהתובע את הכרטיסים הם קימטו אותם והניחו אותם על המדף והנהג העביר את הכרטיסים ליד החלון בצד שמאל.
--- סוף עמוד 12 ---
הן מר פלד והן הגב' מזרחי לא הצליחו לספק הסבר סביר לסתירה האמורה שבמסגרת הדוחות (עדות מר פלד בעמ' 43 ש' 14-25 ועדות הגב' מזרחי בעמ' 33 ש' 7-1).
גם באשר לגורל הכרטיסים הייתה מחלוקת בין עדי הנתבעת. מר פלד העיד כי הותיר את הכרטיסים בידי הנהג ( עמ' 42 ש' 22-23, עמ' 43 ש' 4-5). לעומתו טען מר כץ בחקירתו כי הכרטיסים דווקא כן הועברו לנתבעת וכי ראה את הכרטיסים בעצמו ( עמ' 35 ש' 17-19).
וכך גם באשר לתמונות שצולמו כביכול באותו אירוע, אין בהן ללמד על ביצוע עבירה כלשהי על ידי התובע. התמונות מטושטשות וחשוכות, לא ניתן ללמוד היכן צולמו, מתי צולמו ומי צולם בהן.
37. אשר לאירוע השני - בדוח הביקורת מס' 9227 שנכתב על ידי המבקר ראובן חן צוין כי נמצא נוסע כבן 17 ללא כרטיס, טען ששילם לנהג במזומן עבור הנסיעה אך הנהג לא הדפיס לו כרטיס. הנער סירב לתת את פרטיו כשהתבקש לעשות כן.
המבקר מר חן לא זומן להעיד על דוח הביקורת ולמעשה לתובע לא ניתנה כל הזדמנות להתמודד ולהתעמת עם הנטען בדו"ח ועם טענות הנוסע בזמן אמת. לא ברור מדוע בזמן הביקורת בחר המבקר להאמין דווקא לנוסע ולא ביקש לבדוק את הנושא אל מול הנהג- התובע.
זאת ועוד במכתבו של מר כץ מיום 5.2.14 למנהל הביקורת מצוין כי הנער היה מוכן להתעמת עם הנהג כדי להוכיח טענתו אך נדחה בשל המצב העדין. עובדה זו לא רק שלא צוינה בדו"ח הביקורת אלא שהנתבעת אף לא הבהירה מהו אותו מצב עדין שבשלו נמנע מן התובע בזמן אמת להתמודד מול טענות הנוסע כנגדו.