לשון הרע
52. התובע טוען כי עוד קודם לישיבת השימוע, הפיצה הנתבעת את דבר השימוע ואת היותו חשוד בגניבה בקרב עובדי הנתבעת. כך למשל ביום 19.2.14 יום קודם לשימוע כאשר ניגש התובע למר זאב נעים, מנהל הסדרנים לבקש יום חופש ביום השימוע, הרים עליו מר נעים את קולו ואל מול כ- 15 מחבריו לעבודה צעק "אם היית ישר לא היית צריך שימוע".
לטענת התובע דברים אלו מהווים לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב והכל במטרה להשפילו ולפגוע בכבודו.
בנוסף לכך, וחרף העובדה כי במהלך השימוע לא הוצגה כל ראיה ממנה ניתן להסיק על קיומה של עבירה פלילית כלשהי, הרי שבמסגרת מכתב הפיטורים ובמסמכי הנתבעת לביטוח הלאומי ציינה הנתבעת כי פוטר בשל "חשד לגניבה".
לטענת התובע כל אחד מהאמירות אינן אמת ופרסומם ברבים נועדו להשפילו בעיני אחרים ולפיכך עונות להגדרת לשון הרע, כאמור בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק לשון הרע"). על רקע זה עותר התובע לפיצויים ללא הוכחת נזק, בגין הפרסומים האמורים, בסך כולל של 136,000 ₪.
53. הנתבעת מנגד טענה כי היא שומרת על פרטיות עובדיה בכל תחומי העבודה בכלל ועל תוכנן של שיחות השימוע בפרט. משכך הנתבעת לא פרסמה ברבים את חשדות שהתגלו כנגד
--- סוף עמוד 16 ---
התובע באשר לגניבה, כשם שלא פרסמה כל פרט הקשור לנסיבות סיום עבודתו. (סעיף 36 לתצהיר הגב' מזרחי וסעיף 38 לתצהירו של מר כץ)
54. מר נעים הכחיש בתצהירו את טענות התובע באשר לשיחה שכביכול נערכה עמו. מר נעים הצהיר כי ייתכן וניהל שיחה אישית עם התובע במשרדו, שלא בנוכחות עובדים אחרים, כאשר בכל מקרה לא הרים את קולו, ולא אמר לו את המשפט המיוחס לו.
55. אשר לדעתנו. סעיף 24 (א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, קובע סמכות עניינית ייחודית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה של עובד שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע במסגרת יחסי עבודה. בע"ע 26198-07-13, ד"ר סגל שוורץ נ' ד"ר אמיר אברמוביץ [פורסם בנבו] (מיום 30.4.15), נדרש בית הדין הארצי לתביעת לשון הרע שכזו ובהקשר זה נאמרו הדברים הבאים:
"חוק איסור לשון הרע נועד ליצור איזון בין הזכויות המתנגשות בפרסום דברים העולים כדי לשון הרע. מצד אחד, עומדת הזכות לשם טוב של אותו אדם אשר נפגע מן הפרסום. מן העבר השני ניצבת הזכות לחופש הביטוי. הזכויות משני עברי המתרס נגזרות מכבוד האדם ומצויות בבסיסה של מערכת זכויות היסוד במשטר הדמוקרטי. השקילה והאיזון בין הזכויות המתנגשות האלה באים לביטוי בחוק עצמו בהגדרת מרכיבי 'לשון הרע' ו 'פרסום' ובפריסת ההגנות השונות הניתנות למפרסם כמו גם בפרשנות שהעניקה הפסיקה לחוק.