2.3.ב. הרמת מסך לטובת בעלי המניות - אימתי
הכוונה בתיקון הייתה אמנם להקשות על הטלת אחריות על משקיעים ונושאי משרה, אולם, גם לאחר התיקון הכוונה לא הייתה כי הרמת מסך לטובת בעלי המניות תעשה כדבר שבשגרה. ההפך הוא הנכון (ראו, למשל: דברי כב' השופט יורם דנציגר בע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ, פס' 36 (פורסם בנבו, 2017) וכן: דברי כב' השופט ניל הנדל ברע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ, פס' 6 (פורסם בנבו, 2017).
כאשר מדובר בהרמת מסך לטובת בעלי המניות, כפי שמתבקש לעשות במקרה זה, הנטייה לעשות כן תהיה נדירה עוד יותר, שכן בעלי המניות הם אלו שבחרו באופן הקמת החברה ובפעילות שהועברה אליה.
כדברי כב' המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר בע"א 7957/13 מדרך עוז בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב, פסקה 79 לפסק דינו (פורסם בנבו, 2018):
"מטבע הדברים, ייחוס זכות לבעל המניות, קרי – הרמת מסך לטובת בעל המניות, הינה מופע נדיר של עקרון הרמת המסך. בבסיסה, מוגדרת הרמת המסך כתהליך, אשר נועד להיטיב עם תובעים שנפגעו בעקבות שימוש לא תקין באישיות המשפטית הנפרדת של החברה מצד בעלי המניות. וככלל, בעלי המניות שיזמו את ההתאגדות אמורים להיות ערים למגבלות פעולותה של אישיות מלאכותית, ולכן גם תמנע מהם, על-פי רוב, האפשרות לתבוע את הרמת מסך ההתאגדות לטובתם. ואולם, במצבים נדירים דווקא צדדים חיצוניים (שאינם החברה, או בעלי המניות בה), ינצלו את המבנה המשפטי האמור לרעה. במצבים אלה, מוצדקת אפוא הרמת מסך ההתאגדות לטובת בעלי המניות ...."
--- סוף עמוד 13 ---
כלומר, כאשר אדם מקים חברה חזקה עליו כי הוא עושה כן תוך הכרה מלאה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כך לא עשתה הגב' בלום במקרה שלפניי. הגב' בלום החליטה, לדבריה בועדת המכרזים, להקים את ה.ב. חדשנות משיקולים עסקיים, בעיקר בשל פיתוח התחום הטכנולוגי בחברה והרצון להפרידו מיתר פעילות הקבוצה. משעה שקמה ה.ב. חדשנות היא אישיות משפטית נפרדת, ואין לייחס לה זכויות וחובות של בעלי מניותיה או של חברות אחרות בקבוצה. ה.ב. חדשנות יכולה הייתה מלכתחילה, להציג ניסיון של חברות איתם עבדה היא עצמה, כפי שעשתה בסופו של יום.
השאלה מהו המבחן שעל בית המשפט ליישם כאשר הוא מפרש את התיבה: "אם מצא, שבנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן...". כב' השופט (כתארו אז, לימים המשנה לנשיאה) אליקים רובינשטיין החיל על תיבה זו את הפרשנות שניתנה לה לעניין אכיפת חוזה בחוק החוזים, היינו את חובת תום הלב (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו, 2005). בסעיף י"ג לפסק דינו קבע: