--- סוף עמוד 18 ---
58. המאשימה עמדה על טענת ההגנה, לפיה יש לייחס משקל לשאלת המועד בו החלו בן דוד וגרינפלד בתרמית, וכן לזהות הגורם שהחל בה בשנת 2011; וכן לשאלת היחס בין מועדי עצירתה בשנת 2013. המאשימה סבורה, חרף טענות אלה, כי אין בהן כדי לסייע להגנה.
59. ראשית, כתב האישום הוגבל לפעילות התרמיתית בשישה ניירות ערך בשנת 2012 ובנייר ערך נוסף בסוף 2011.
שנית, הראיות שהוצגו אינן משנות מקביעה זו. כך, בניגוד לטענה שהחל בתרמית במניית נכסים ובניין ב-2012, בפועל כבר ביוני 2011 ביצע בן דוד צמד עסקאות מתואמות הפוכות מול עד המדינה באותה השיטה כמו במניית חברת אשטרום (ת/136).
60. המאשימה גם התייחסה לכך שעדותו של גרינפלד לפיה עד המדינה החל בתרמית עוד לפני האחרים ב-"בדידות מזהרת", נסתרת מול עסקאות מתואמות מוכוונות שער שהוזרמו על ידי גרינפלד בנובמבר 2011 (ת/170). עוד הודה גרינפלד בביצוע עסקאות אמיתיות-תרמיתיות ביחס למניית חברת סקיילקס כבר בשנת 2011 (פ/6.5.2018, עמ' 1339-1340).
61. המסקנה הנובעת מהאמור לעיל היא שהנאשמים פעלו לא רק בשנת 2012, ולמעשה בן דוד וגרינפלד פעלו כבר בשלבים מוקדמים במהלך שנת 2011. השניים, שתיארו את התרמית כמשבר קשה בחייהם, כלל לא זוכרים כי החלו בה שנה לפני המועד בו נקבו, ואף לא מה אירע באותה שנה. עוד הדגישה המאשימה את עדויות הנאשמים מהן עולה כי לא התקבלה החלטה סדורה להתחיל בתוכנית התרמיתית – והדבר התפתח במרוצת הזמן (ת/6, פסקה 56 לסיכומי המאשימה). המאשימה אף מבקשת לציין כי לעמדתה, לא עלה בידי ההגנה לבסס את הטענה כי בחינת הפעילות התקופה ארוכה מזו שבכתב האישום מציגה תמונה שונה לגבי חלקם של המעורבים.
62. באשר לשנת 2013, עמדה המאשימה על גרסת גרינפלד, לפיה הוא הודיע כי הוא מפסיק לקחת חלק בפעילות התרמיתית, על אף שהמשיך לקבל את חלקו ברווחיה, ואין על כך מחלוקת. באשר ליתר הנאשמים, התמונה איננה כה ברורה. בן דוד טוען כי בהתבסס על דו"ח הקיזוזים, הפסיק את הפעילות התרמיתית באפריל 2013, אך גרינפלד לעומתו זכר שבן דוד המשיך את הפעילות גם בחלוף חודש יוני (ת/30, ת/6, עמ' 19). בן דוד מצידו לא שלל שמדובר בתרמית – והמאשימה אף מדגישה כי בן דוד קיבל את עיקר הכנסתו מהפעילות בשנה זו – ושגם אז לא הורה איש לחדול ממנה. באשר לעד המדינה, מגרסתו ניכר שלא זכר מתי הפסיק – אך עם זאת לא נסתרה גרסתו שהיקף פעילותו פחת משמעותית בשנת 2013.