63. לשיטת המאשימה, ההגנה לא הצליחה לבסס את טענתה כי ניתוח הפעילות בזמן ארוך יותר מציג תמונה שונה. עוד סבורה המאשימה שמשהוכח כי לבן דוד היה תפקיד מכריע בתרמית, בקידומה ובמימונה, ומשהוכח כי לגרינפלד היה בה חלק דומיננטי לאורך תקופה ממושכת
--- סוף עמוד 19 ---
שהניבה לו רווחים ניכרים, הרי שגם אם מקבלים את טענת ההגנה לפיה עד המדינה פעל תקופה ארוכה יותר, אין בכך כדי לשנות ממצב הדברים.
טענת המאשימה בדבר אחריות בן דוד לעבירות התרמית וההנעה באר ג'י אר
64. כמפורט לעיל, בכתב האישום יוחסו לבן דוד עבירות בגין מכלול הפעילות התרמית שבוצעה בשותפות בעת הרלוונטית. בן דוד הודה רק בעסקאות שביצע בעצמו, וביקש לצמצם מאחריותו לפעילות התרמיתית בהתבסס על ארבע טענות: (א) שמעורבותו באר ג'י אר באותה עת הייתה מצומצמת; (ב) שחלקו בתרמית היה מוגבל ועיקרו במניה אחת; (ג) שבניגוד לטענה שהוא הבעלים והנהנה העיקרי, גם עד המדינה וגרינפלד היו שותפים באר ג'י אר; (ד) ושאינו אחראי בצוותא למעשי יתר הסוחרים. המאשימה סבורה כי יש לדחות את הטענות האמורות.
65. באשר למעמדו ומעורבותו בשותפות, טוענת המאשימה כי חומר הראיות מצביע בבירור על כך שבן דוד היה ה-"בוס", המנהל ובעל המעמד המוביל והמכריע בשותפות (ת/111, עמ' 7; ת/4 עמ' 3; ת/1 עמ' 4). במסגרת מעמדו בחברה, הכתיב בן דוד לסוחרים האחרים גם פעולות שאלה לא רצו בהם – וכפי שציין עד המדינה – בחלק מהמקרים ביצעו הסוחרים עסקאות מתואמות לדרישת בן דוד. אמנם, בן דוד האציל חלק מסמכויותיו בתקופה הרלוונטית לעד המדינה שמונה לראש דסק הסוחרים, אך גם עובדה זו לא שינתה מהעובדה שבן דוד היה הסמכות העליונה. עוד מדגישה המאשימה כי בן דוד אישר שעניינים כספיים ומנהליים שונים היו בטיפולו גם לאחר מינוי עד המדינה לראש דסק הסוחרים (פסקה 61 לסיכומי המאשימה). בנוסף, טוענת המאשימה שאין יסוד לטענה שבשנים הרלוונטיות לא היה לבן דוד קשר ישיר עם סוחריו או שלא הרבה להגיע למשרד – וזאת נוכח ראיות המצביעות על מעורבות גבוהה מצידו (ת/145א-ו).
66. באשר לתפקידו המוביל והמרכזי בתרמית, הדגישה המאשימה כי בן דוד קרא לסוחריו לפתח כלים שיקנו להם קדימות על שאר הסוחרים – הגם שמדובר היה בשלב זה בכלים חוקיים. על אף שהדרך המדויקת בה החלה התרמית איננה ברורה, חלקו של בן דוד החל כבר בשלב מוקדם ביותר (ת/112, עמ' 5; ת/4, עמ' 18; ת/6, עמ' 20). גם דבריהם של יתר הנאשמים, כמו גם דבריו של עד המדינה, מעלים כי בן דוד היה דומיננטי במיוחד (פסקה 63 לסיכומי המאשימה). ביטוי נוסף לתפקיד זה ניתן למצוא ברווחיו – שהיו קטנים אך במעט מסכום רווחי עד המדינה וגרינפלד גם יחד, וגדול הרבה יותר מרווחי שאר הסוחרים (ת/121 עמ' 76).