67. באשר למימון התרמית והחשיפה לסיכון, מי שמימן את הפעילות היה בן דוד, שהיה ראש השותפות וגם הנהנה העיקרי מרווחיה (ת/4 עמ' 6, ת/6 עמ' 12). כמפורט בסיכומי המאשימה, גם בשיא הפעילות קיבלו עד המדינה וגרינפלד 42% מרווחי החשבון בו פעלו בלבד ו-8% נוספים בתוך 3 שנים, כשעד המדינה קיבל 7.5% מרווחי החשבונות בהם פעלו סוחרים נוספים. לעומת זאת, בן דוד קיבל, כבעלי אר ג'י אר, את מרבית הרווחים מחשבונו שלו, 50% מרווחיהם של גרינפלד ועד המדינה, ולמעלה ממחצית מרווחי החשבונות של סוחרים אחרים.
--- סוף עמוד 20 ---
68. בן דוד טען כי גרינפלד ועד המדינה הם שותפיו באר ג'י אר, וזאת כדי לצמצם מאחריותו לתוכנית התרמיתית ומימונה. חרף טענה זו, גורסת המאשימה כי הניסיון לגזור מהמעמד הפורמלי שניתן לשניים לצרכי מס מסקנה בדבר מעורבות כלכלית באר ג' אר דינה להיכשל, וזאת נוכח גרסתם של הנאשמים השונים (פסקה 68 לסיכומי המאשימה). בן דוד עודד את גרינפלד ועד המדינה, אותם כינה "סוחרי על", לפתוח חברות ולהצטרף כשותפים באופן שאפשר לחסוך בעלויות שכרם – והקל על אר ג'י אר לתת את המשכורת הכי טובה בשוק.
69. באשר לטענות על פעולות הסתרה, ניסיונות הדחה והפעלת לחץ מצד בן דוד, הציגה המאשימה מספר דוגמאות, המבססות לשיטתה את הטענות בדבר מעורבות בן דוד בקידום התוכנית התרמיתית: (א) בן דוד החליט לעבור משתי עסקאות ביום לעסקאות יום אחרי יום כדי להסוות את הפעילות; (ב) בן דוד הדיח את סוחריו למסור גרסה שקרית של הפעילות; (ג) בן דוד ביקש מסוחריו לדבר בשקט כאשר הם מבצעים תרמית; (ד) בן דוד ביקש להפיג את לחצם של סוחריו באמצעות כינוי גורמי האכיפה כ-"לוזרים"; (ה) בן דוד גיחך כאשר גרינפלד מבקש להפסיק את התרמית; (ו) בן דוד לחץ לבצע עסקאות מתואמות. פעולות אלה מעידות על השלטת רצונו של בן דוד על הסוחרים.
70. עוד העלתה המאשימה את הטענה כי בן דוד היה מעורב בפעילות התרמיתית של סוחרים אחרים. לדברי בן דוד, צורת העבודה באר ג'י אר בה ניתן שיקול דעת לכל סוחר לפעול בחשבונו, תוך קבלת אחוז מהרווח, אינה מאפשרת לייחס לו את פעולות יתר הסוחרים. המאשימה סבורה כי יש לדחות טענה זו.
ראשית, לא ניתן להתעלם מהמציאות ההיררכית בחברה – שתוארה בהרחבה לעיל. אמנם, לסוחרים השונים ניתן שיקול דעת מסוים, אך תנאיו של שיקול דעת זה שירתו בראש ובראשונה את אר ג'י אר ובן דוד (ת/113, עמ' 2; ת/112 עמ' 8).