המבקשים מוסיפים וטוענים בהרחבה כי ההלכה שנקבעה מבססת תכלית "הרתעתית-עונשית" כתכלית כמעט בלעדית של הסדר החילוט, תוך דחיקת מקומן של התכליות המניעתית והקניינית וכפועל היוצא מכך, פוגעת בעקרונות יסוד של המשפט הפלילי, בזכויותיהם של חשודים והופכת את החילוט לקנס נוסף אותו ניתן להחיל (ולו באופן זמני) עוד בטרם הורשעו בדין. המבקשים סבורים כי יש להשיב את מעמדן של התכלית המניעתית והתכלית הקניינית כתכליות הלגיטימיות היחידות של כלי החילוט, ומוסיפים כי לשיטתם יש להבחין בין התכלית המניעתית אשר עומדת בבסיס החלופה שבסעיף 21(א)(1) לחוק ובין התכלית הקניינית אשר עומדת בבסיס החלופה שבסעיף 21(א)(2) לחוק. חיזוק לעמדתם זו מוצאים המבקשים בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), התשע"ח-2018 ובדברי ההסבר לה. לשיטתם, פרשנות אחרת, דוגמת פרשנותו של בית המשפט בפסק הדין, מובילה לתוצאה אשר פוגעת בזכויות החוקתיות של הנאשם בהליך הפלילי ואינה עומדת בתנאי המידתיות הקבועים בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לחלופין, וככל שטענות המבקשים בדבר פרשנות המושג "רכוש" שבסעיף 21(א) לחוק הלבנת הון תידחנה, הם מוסיפים וטוענים כי יש לקבוע כי במקרים שבהם יש פער משמעותי בין היקף התקבול ובין הרווח, על בית המשפט להעמיד את החילוט על הרווח תוך הימנעות מחילוט יתרת התקבול במסגרת שיקול הדעת הנתון לו לעשות כן "מנימוקים מיוחדים". לבסוף, טוענים המבקשים כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט לפיה הדין הפדראלי בארצות הברית כיום אינו תומך בפרשנות זו, בחינת החקיקה והפסיקה האמריקאית מעלה כי מתעוררות בה שאלות דומות לאלה שהועלו בפני בית המשפט. על כן, כך נטען, ראוי לשאוב ממנה השראה לפרשנות הראויה להוראות החילוט שבדין הישראלי, אשר מובילה למסקנה כי מן הראוי להעדיף את פרשנות המבקשים על פני הפרשנות שקבע בית המשפט בפסק דינו.
7. לשכת עורכי הדין ביקשה להצטרף לבקשה כ"ידידת בית המשפט" ומיקדה את טענותיה בסוגיית קיומם של "נימוקים מיוחדים" המצדיקים שלא לחלט את כלל הרכוש שהינו בר חילוט. לשיטתה, בנסיבות שבהן נאשמים מורשעים בביצוע עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, בעקבות עבירת מקור של קבלת דבר במרמה, יש מקום להתחשב בהוצאותיהם הלגיטימיות. לשיטת הלשכה, יש להבחין בהקשר זה בין רכוש שהוא בעל אופי לגיטימי – ובענייננו הוצאות לגיטימיות שהוציא העבריין – לרכוש שהוא בעל אופי בלתי לגיטימי, שאין להתחשב בו כאמור. ללא הבחנה זו, חילוט מלוא הרכוש משמעו תשלום "כפל מס" ועל כן יש להותיר בידי בתי המשפט את שיקול הדעת להתאים את היקף החילוט לנסיבות כל מקרה ומקרה. אשר לדין האמריקאי, מציינת הלשכה כי הגם שהוא אינו משליך באופן ישיר על ענייננו, ההתלבטות שעלתה בפסיקה ובחקיקה האמריקאית בסוגיה זו, מלמדת כי מדובר בנושא עקרוני אשר מצדיק דיון נוסף בהלכה שנקבעה. עוד נטען כי להלכה שנקבעה יש השלכות רוחב חברתיות וכי היא פוגעת פגיעה קשה בעיקרון ההלימה החל בענישה. הלשכה סבורה כי פסק הדין מתעלם מכך שבפועל, החילוט מהווה סנקציה עונשית מיידית כלפי הנאשם וכי כפועל היוצא מכך נפגעות זכויות חוקתיות של הנאשם במידה העולה על הנדרש, במיוחד משום שניתן להורות על חילוט זמני של סכומי עתק כבר בתחילת ההליך הפלילי ובשלב שבו נתונה לו חזקת החפות.