החלטה
זוהי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 6339/18 (השופטים ע' פוגלמן, ג' קרא וא' שטיין) שניתן ביום 15.1.2020 (להלן: פסק הדין).
1. כמתואר בפסק הדין, הפרשה שבה הוא עוסק נסבה על תיאום מכרזים לביצוע עבודות גיזום עצים באזורים שונים בארץ בשנים 2004, 2007, 2009 ו-2010. במסגרת התיאום, לקראת פרסומו של מכרז לביצוע עבודות גיזום נפגשו ביניהם הקבלנים הרלבנטיים וגיבשו הסדר כובל, לפיו הצעתו של אחד מקבלני הגיזום תזכה במכרז, קבלנים אחרים יגישו הצעות במחירים גבוהים יותר שנועדו ליצור מראית עין של תחרות, ואילו קבלנים נוספים לא יגישו הצעה כלל. בתמורה לכך, הזוכה הצפוי היה אמור להעסיק את הקבלנים האחרים כקבלני משנה או לשלם להם סכום מוסכם. בגין חלקם בפרשה זו הורשעו המבקשים בעבירות כצד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון או החוק). כתב האישום מנה שמונה אישומים שעסקו במכרזים שונים לגיזום, והאישום התשיעי עניינו בעבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, משתקבולי המכרזים הועברו לחשבונות הבנקים של הזוכים במכרז במרמה. ביום 23.1.2018 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את המבקשים ואחרים בעבירות שיוחסו להם וביום 13.6.2018 ניתן גזר הדין בפרשה, בגדרו השית בית המשפט המחוזי על המבקשים עונשים שונים וכן הורה על חילוט רכושם של המבקשים לפי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון.
בית המשפט המחוזי ציין כי תכליתו של החילוט אינה עונשית והוא נועד "להוציא את בלעו של הגזלן מפיו". על כן סבר בית המשפט המחוזי כי אין מקום להורות על חילוט מלוא התקבולים שהתקבלו כתוצאה מהזכייה במכרז, בציינו כי במקרה דנן התקבולים שירתו, בחלקם הגדול, תכליות לגיטימיות (ביצוע עבודות גיזום) ושולמו בגינם מיסים כדין. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בהקשר זה כי הגם שקבלת כספי הזכייה כולם מגלמת קבלת דבר במרמה והפקדתם בחשבונות המבקשים יש בה משום פעולה ברכוש אסור, כהוראת סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, אין מדובר "בכספים שלעולם לא ניתן לראות בהם כספים לגיטימיים", ומשכך הסכום שיש להורות על חילוטו הוא הפער בין הרווח שאותו היו צפויים המבקשים לקבל במכרז תחרותי ובין הרווח שהשיאו בשל ההסדר הכובל. עוד הטעים בית המשפט המחוזי כי הואיל ובמקרה דנן מדובר במקרה ראשון שבו הועמדו לדין נאשמים בגין עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, המתבססות על עבירת מקור שהיא תולדה של עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (כשמו באותה העת; כיום חוק התחרות הכלכלית), מתחייבת הפעלה מידתית של כלי החילוט. מטעמים אלה, ונוכח העובדה שלא הוכחו הפערים בין המחירים התחרותיים במכרזים ובין מחירי הזכייה שהוגשו כתוצאה ממניעת התחרות, קבע בית המשפט המחוזי את שיעור החילוט על דרך האומדן, בסכומים שנעים בין כ-2% ל-11% מסך התקבולים שהתקבלו.