בנוסף, לאור טענות הנתבע בניסיון "לפתוח מחדש" נושאים שהיה ניתן לבדוק באמצעות ביקורת חקירתית, מצאתי לחזור ולהבהיר שהאפשרות לערוך בדיקות אלה באמצעות מומחה בית המשפט לא נמנעה מהצדדים. עוד קודם למינוי המומחה ציין הנתבע כי הוא "יברך על מינוי של רואה חשבון או כלכלן, בעל ניסיון חקירתי, כמומחה מטעם בית המשפט הנכבד" (ס' 14 לתגובת הנתבע מיום 13.10.2016 בבקשה מס' 5; ההדגשה אינה במקור). כאמור בהחלטתי מיום 5.2.2020, כפי שעולה מפרוטוקול הפגישה שנערכה בפני המומחה וצורפה לחוות-דעתו וכעולה מחקירת המומחה על-ידי ב"כ הנתבע, הנתבע ויתר מרצונו על האפשרות שהמומחה יבצע בדיקה חקירתית והסכים על אופן עריכת ההתחשבנות על-ידי המומחה (ראו גם בחקירת המומחה: ע' 44, ש. 9-22). ב"כ הנתבע ציין מפורשות "ויתרנו על ביקורת חקירתית" (ע' 52, ש. 29). אציין כי שני הצדדים העלו בכתבי הטענות ובתצהירים טענות למעשים לא תקינים של הצד שכנגד, אבל שני הצדדים לא הגישו חוות-דעת מומחה מטעמם על-אף האפשרות שניתנה להם לעשות כן ושני הצדדים ויתרו על האפשרות שהמומחה מטעם בית המשפט יערוך ביקורת חקירתית לבירור טענותיהם. במצב דברים זה איני סבורה כי קיימת הצדקה לשנות מהחלטתי מיום 5.2.2020 או מהנימוקים שפורטו שם.
מסקנתי היא כי הנתבע לא הוכיח את טענותיו ולא עלה בידו לסתור את תשובת המומחה. בהתאם, לא מצאתי לסטות מקביעת המומחה. הטענה נדחית.
20. הנתבע טען להוצאות נוספות שהוציא עבור השותפות בסך כ- 26,000 ₪ (ס' 33 לסיכומי הנתבע). המומחה התייחס בסעיף 24 לחוות-דעתו באופן ספציפי לכל רכישה שהתובע טוען שביצע לטובת השותפות, וקבע כי הנתבע לא הציג אסמכתאות מספיקות לתמוך בטענותיו. המומחה בדק טענות הנתבע אל מול כרטסות הספקים הרלוונטיים ולא מצא סימוכין לטענות הנתבע. בנוגע להוצאות אחרות לא נמצא בסיס שקושר את ההוצאות לשותפות. המומחה חזר על הסבריו בתשובה לשאלות ההבהרה והנתבע לא חקר את המומחה בנושא זה ולא ניסה לשכנע את המומחה לחזור בו ממסקנותיו.
לאור האמור לא מצאתי לסטות מקביעת המומחה לפיה טענות הנתבע לא הוכחו כדבעי. הטענה נדחית.
21. בהתייחס לחוב לאחד הספקים ("פריפייד") אישר המומחה בחקירתו כי "נראה שצריך לתקן" את חוות-הדעת כך שחובות של הנתבע יופחת בסך 6,500 ₪ (ע' 48 לפרוטוקול, ש. 21-25; ס' 34 לסיכומי הנתבע). מקובלת עלי גם טענת הנתבע שההתחשבנות בנושא זה נערכה על-בסיס מסמך שנערך על-ידי התובעים המלמד על יתרת זכות שנותרה בידיהם, כפי שגם אישר המומחה (ע' 48, ש. 10-16). הודאת התובעים בהקשר זה מחייבת אותם.
אני מקבלת את טענות הנתבע ומאמצת את עמדת המומחה שיש לבצע תיקון לזכות הנתבע בסך 6,500 ₪. סכום זה ישוקלל עם תוצאת ההתחשבנות שבחוות-הדעת.
22. הנתבע טען בנוסף כי התובעים משכו שיקים מחשבון השותפות שלא כדין (ס' 35 לסיכומי הנתבע), וצרף לתצהירו 7 צילומי שיקים (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית הנתבע). ביחס לחמישה שיקים נטען כי חתימת הנתבע עליהם זויפה וביחס לשני השיקים הנותרים נטען כי הם נמשכו שלא כדין בהעדר חתימתו של הנתבע.
בכל הנוגע לטענות הזיוף לא הגיש הנתבע חוות-דעת מומחה להוכחת הטענה שבמומחיות ומסקנתי היא כי אין די בהעלאת הטענה בתצהיר ובצירוף השיקים כדי לעמוד בנטל להוכחת טענת הזיוף. כפי שקובעת ההלכה הפסוקה, בעל דין המעוניין ליחס שלצד שכנגד מעשה פלילי, כגון מעשה זיוף או מרמה, יציג בפני בית המשפט ראיות רבות יותר או בעלות משקל מוגבר יותר מאלו הנדרשות בהליך האזרחי - ראו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993); ע"א 553/06 אלאלוף נ' אביטקס בע"מ (20.01.2009); ע"א 10467/08 חג'אזי נ' עיאס (3.11.2010); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1774-1779 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009).
שונה הדבר בכל הנוגע לטענות בדבר משיכת שיקים ללא חתימת התובע. הנתבע טען בתצהירו כי התובע הוציא שיקים בחתימתו היחידה (ס' 19 לתצהיר עדות ראשית הנתבע); שני שיקים שצורפו לתמיכה בטענה אכן תומכים בה וניתן לראות בבירור כי מתנוססת עליהם חתימה אחת בלבד שאינה חתימת הנתבע על-פי תצהירו; הנתבע הוכיח כי על פי ההסכם בין הצדדים מורשי החתימה בחשבון הם התובע והנתבע ביחד, ולא לחוד (ס' 3 להסכם נספח א' לתצהיר הנתבע); וגם ממסמכי פתיחת חשבון השותפות עולה כי מורשי החתימה בחשבון הם התובע והנתבע ביחד, ולא לחוד (נספח ב' לתצהיר הנתבע). טענת הנתבע לפיה שני השיקים נמסרו על-ידי התובעים שלא כדין ובהעדר חתימתו, הוכחה ולא נסתרה. מדובר בשיק מספר 240265 בסך 6,509 ₪ ושיק מספר 2470307 בסך 5,912 ₪.
אני מקבלת את טענות הנתבע ביחס לשני השיקים האמורים. הנתבע זכאי למחצית הערך הנקוב בשיקים, בסך 6,210.5 ₪. סכום זה ישוקלל עם תוצאת ההתחשבנות שבחוות-הדעת.
התוצאה
23. לאור כל האמור על הנתבע לשלם לתובעים 68,924.5 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.
24. בשים לב לטענותיהם ההדדיות של הצדדים זה כנגד זה ולתוצאה זו לא ראיתי לנכון לחייב מי מהצדדים בהוצאות משנהו וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, א' סיוון תש"פ, 24 מאי 2020, בהעדר הצדדים.
הדס עובדיה