פסקי דין

תא (מרכז) 38000-04-16 סינימה סאונד בע"מ נ' עדי רותם

24 מאי 2020
הדפסה
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 38000-04-16 סינימה סאונד בע"מ ואח' נ' רותם ואח' תיק חיצוני: רע"א 1520/20 בפני כבוד השופטת הדס עובדיה תובעים 1. סינימה סאונד בע"מ 2. יוסי עיני באמצעות עו"ד ליאור אפשטיין נגד נתבע עדי רותם באמצעות עו"ד רון י' פינצ'י

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה לפירוק שיתוף, תביעה כספית וכן תביעה למתן חשבונות בנוגע למיזם משותף להקמת חנות למכירת מוצרים ומשחקים בתחום המציאות המדומה. התביעה הוגשה לבית משפט השלום והועברה לבית משפט זה לאור החלטת בית משפט השלום לפיה מדובר בתובענה לפירוק שיתוף שאינה בסמכותו העניינית.
2. בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים ביום 23.5.2017 הוריתי, לבקשת הצדדים, על הגשת תצהירים לבירור כל הסעדים הנתבעים ובכללם צו למתן חשבונות ולמסמכים "המתייחסים לכל האירועים אשר קשורים לתפעול המיזם המשותף והשותפות" (סעיף (ג) לרשימת הסעדים בעמוד 1 לכתב התביעה), למעט הסעדים הנוגעים לחיוב הנתבעים בתשלום. בהחלטה ניתנה לצדדים האפשרות להגיש גם חוות-דעת מומחים ביחד עם התצהירים.
3. בהמשך להחלטה זו הוגשו תצהירי הצדדים והתקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו עדי הצדדים ולאחריה ניתן פסק דין חלקי וזאת אך בנוגע לסעד למתן חשבונות. נקבע כי התובעים אינם זכאים לסעד של קבלת חשבונות מהנתבעים 2-3. בשים לב להסכמת הצדדים לסיום השותפות ובצורך בפירוקה ובעריכת התחשבנות הדדית הוצע לתובעים ולנתבע 1 להסדיר ביניהם את אופן ביצוע ההתחשבנות בהסכמה, והצדדים התבקשו להגיש עמדתם בדבר אופן המשך ניהול ההליך (ס' 8 לפסק הדין החלקי).
4. הצדדים הודיעו כי לא הגיעו להסכמות ובעקבות כך נקבע דיון לצורך הצגת עמדות הצדדים בדבר דרך עריכת החשבון. בהחלטתי מיום 29.10.2018 מיניתי את רו"ח יובל זילברשטיין כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת ההתחשבנות בין הצדדים. עוד נקבע כי המומחה רשאי לבקש, והצדדים רשאים להמציא לעיונו, את כל המסמכים הרלוונטיים לביצוע ההתחשבנות (החלטה מיום 9.10.2018 והחלטה מיום 29.10.2018). הצדדים הודיעו כי לא יבקשו להביא חוות-דעת מטעמם לאחר חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט (ע' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 9.10.2018, ש. 4-5).
5. המומחה מטעם בית המשפט רו"ח זילברשטיין ערך והגיש את חוות-דעתו ולאחריה הפנו הצדדים שאלות הבהרה למומחה. בעקבות שאלות ההבהרה ערך המומחה התאמות לחוות הדעת ותוצאת ההתחשבנות שערך המומחה היא שעל הנתבע לשלם לתובעים כ- 80,000 ₪ (מסקנה בעמוד 12 בחלק שכותרתו "התאמות לחוות הדעת" למסמך ההתייחסות לשאלות הצדדים שהוגש ביום 20.6.2019) .
לבקשת הצדדים התקיים דיון לחקירת המומחה על חוות הדעת. בסיום הדיון שנקבע לחקירת המומחה מטעם בית המשפט עתר ב"כ הנתבע לאפשר לו להביא ראיות נוספות. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 5.2.2020 ונקבע על יסוד הנימוקים המפורטים בהחלטה שראיתי לנכון להפנות אליהם, כי על הצדדים להגיש את סיכומיהם. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה. סיכומי הצדדים הוגשו. להלן הכרעתי ונימוקיה.

דיון
בתקנה 251 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע:
"מקום שקיומה של שותפות, או הזכות לשותפות, או העובדה שהשותפות מתפרקת, אינם שנויים במחלוקת, זכאי כל שותף בה או יורשו לבקש בהמרצת פתיחה את פירוק השותפות, עריכת חשבונותיה וחיסולה".
בענייננו, הצדדים הסכימו על דבר קיום יחסי השותפות ועל הצורך בעריכת ההתחשבנות. לצורך עריכת ההתחשבנות מונה כאמור המומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון ולבדוק את החשבונות והמידע שנמסר לו על ידי הצדדים. ההתחשבנות נערכה בהתאם למתודולוגיה שהוסכמה על-ידי הצדדים בפגישות שקיימו עם המומחה.
בפרק ג' לחוות-הדעת מציין המומחה כי מועד ההתחשבנות שערך נכון ליום 17.4.2016 וכי הצדדים לא הביעו התנגדות למועד זה; כי חוות דעתו התבססה על מקורות מידע שונים (כמפורט שם) הכוללים מסמכים שונים שהתקבלו מב"כ הצדדים לרבות אסמכתאות בנוגע להעברות ותנועות כספיות נוספות שביצעו הצדדים; וכי מתודולוגיית חוות-הדעת הוצגה לב"כ הצדדים בישיבות שקיימו עם המומחה. עוד הבהיר המומחה כי לא הובאו בחשבון במסגרת ההתחשבנות טענות שהעלו שני הצדדים ביחס לסכומים שלא גובו באסמכתאות רלוונטיות.
כפי שציין המומחה, התוצאה הסופית של ההתחשבנות שערך בחוות-דעתו היא כי על הנתבע לשלם לתובעים 80,135 ₪ (ע' 31 לפרוטוקול, ש. 21-25).
6. ביחס למעמדה של חוות-דעת מומחה מטעם בית המשפט נפסק:
"נכון הוא, ככלל, כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט ייטה בית המשפט הממנה לאמץ את חוות דעתו. אולם, בסופו של יום חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היא ראיה ככל ראיה, והערכתה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט רשאי לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו או לדחות אותה, בהינתן סיבה משמעותית לעשות כן."
ע"א 3173/12 עזרא נ' גאריביאן (04.09.2014)‏‏

עוד נפסק כי:
"סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו מעוגנת בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם. תכליתה של חוות דעת מומחה הממונה מטעם בית המשפט לסייע לבית המשפט ולצדדים להגיע לפתרון יעיל של הסכסוך... חוות דעת המומחה אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט... יחד עם זאת, והגם שעדות המומחה אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.90))".
ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, פסקה 22 (28.10.2010); ראו בנוסף: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ''ד נו(2) 936, 949-948 (2002); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, פסקה 4 (לא פורסם); אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי ‏‏(תיקון מס׳ 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ‏ומהותיים" המשפט יב (ספר עדי אזר ז"ל) 167, 179 (2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 635-636 (מהדורה 13, 2020), והאסמכתאות הנזכרות שם.
אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שראוי בנסיבות העניין לאמץ את חוות דעת המומחה רו"ח זילברשטיין, לרבות התיקונים הקלים הנדרשים לתוצאה הסופית של חוות דעתו, עליהם עמד המומחה. אדון להלן בטענות הצדדים בסיכומיהם לאור ההלכה הפסוקה ביחס למעמדה של חוות-דעת מומחה מטעם בית המשפט.

טענות התובעים
7. הנחת המוצא המשותפת לצדדים שהוצגה למומחה היא כי השותפות, על נכסיה וחובותיה, עברה לתובעים בלבד (ס' 6.1 לחוות הדעת) בהינתן הנחה זו החשבון שעשה המומחה מתיישב עם דרך עריכת החשבון המקובלת על התובעים (ס' 70 לסיכומי התובעים). התובעים מציינים כי כל המספרים שהציב המומחה מקובלים עליהם וכי לטענתם קיימות טעויות נקודתיות שיש לתקנן (ס' 8 לסיכומי התובעים).
8. התובעים טוענים שהמומחה לא זקף לזכותם הפקדות והעברות כספים שביצע התובע לטובת חשבון הבנק ששימש את השותפות ס' 78-80 לסיכומי התובעים), אולם לא פירטו באילו הפקדות ובאילו סכומים מדובר לשיטתם. בחקירתו הבהיר המומחה כי כספים שהופקדו על-ידי הצדדים בחשבון הבנק הם חלק אינטגרלי מההתחשבנות שנערכה וכי הוא הסתמך ובחן רק את המידע שנמסר לו על-ידי הצדדים (ע' 37 לפרוטוקול, ש. 1-14).
התובעים לא הפנו בסיכומים לאסמכתאות לטענות שביצעו הפקדות רלוונטיות נוספות שהמומחה התעלם מהן. מתשובת המומחה בחקירתו ומתשובתו לשאלות ההבהרה עולה שלא הוצגו למומחה על-ידי התובעים במועד עריכת חוות הדעת ושאלות ההבהרה אסמכתאות מספקות להוכחת הטענות (סעיף 17 בעמוד 10 לתשובת המומחה לשאלות התובעים, במענה לשאלה 4.1). אף במהלך החקירה הנגדית לא הוצגו למומחה אסמכתאות לטענה והוא לא מצא לנכון לשנות מחוות-דעתו (התובעים אף מציינים את תשובת המומחה בסעיף 90 לסיכומיהם).
ביחס לסכום בסך 75,000 ₪ שנטען כי התובע לקח כהלוואה אישית והעביר לחשבון הבנק של החברה (ס' 28 לסיכומי התובעים) לא הפנו התובעים לראיות שהוגשו כדי לתמוך בטענותיהם ונראה כי המומחה התייחס לטענתם זו בסעיף 21 בעמוד 11 לתשובותיו לשאלות התובעים.
מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם שביצעו הפקדות רלוונטיות נוספות שהמומחה התעלם מהן ולא עלה בידי התובעים לסתור את קביעות המומחה. הטענה לפיכך נדחית.
9. התובעים טוענים בנוסף כי המומחה התעלם מתשלומים שנעשו בכרטיס אשראי בסך 59,769 ₪ שמועד פרעונם היה לאחר המועד הקובע לעריכת ההתחשבנות, ועל כן יש לחייב את הנתבע במחצית הסכום – 29,884.5 ₪. לטענת התובעים תשלומים אלה לא הופיעו ביתרת הספקים ולכן התובעים לא זוכו בגינם (ס' 30-32 ו- 90-95 לסיכומי התובעים). המומחה נחקר בנושא זה על-ידי ב"כ התובעים והבהיר כי פריסת החוב לתשלומים עתידיים בכרטיס אשראי אינה משנה את רישום החוב בהנהלת החשבונות, עד לביצוע התשלום בפועל (ע' 40 לפרוטוקול ש. 16 – ע' 40, ש. 7). עוד הבהיר המומחה כי הטענה לגבי קיומם של תשלומים שנעשו בכרטיס אשראי בסכומים אלה מבוססת על צילום דף של חברת האשראי שלא נמצא שהתקבל על-ידו על-ידי הצדדים ולכן בדיקת יתרת הספקים נעשתה על בסיס ניתוח כרטסת הספקים (ע' 41 לפרוטוקול, ש. 8-17). המומחה לא ביצע התאמה נוספת לחוות-דעתו ולא ידוע האם התובעים מסרו מסמכים נוספים לבדיקתו כפי שהוצע להם על-ידי המומחה (ע' 41 לפרוטוקול, ש. 14-15). ממילא התובעים לא עתרו למתן רשות לעשות כן.
מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם וקביעות המומחה לא נסתרו. הטענה נדחית.
10. התובעים העלו טענה בדבר תשלומי שכר לנתבע בגין החודשים ינואר-אפריל 2016 שנלקחו בחשבון על-ידי המומחה (ס' 26-27 ו- 96-98 לסיכומי התובעים) אולם התובעים לא חקרו את הנתבע בעניין; לא ביססו את הטענה בתצהיר התובע; לא הציגו ראיות לביסוס טענתם; ומקובלת עלי תשובת המומחה לשאלות ההבהרה לפיה השכר חושב בהתאם להסכם בין הצדדים (ס' 16 בעמוד 10 לתשובות המומחה לשאלות התובעים). אין די בהעלאה סתמית של הטענה "ידוע לכל שהנתבע לא עבד בחודשים אלו" (ס' 26 לסיכומי התובעים). התובעים גם לא הוכיחו כי הוסכם שלא לשלם לנתבע את שכרו בתקופה האמורה, והנתבע לא נחקר בנושא. בנוסף, המומחה לקח בחשבון בצורה זהה גם את שכרו של התובע בהתאם להסכם, וזאת עד למועד שהוסכם לצורך עריכת ההתחשבנות.
מסקנתי היא כי התובעים לא הוכיחו טענותיהם ולא הציגו סיבה בולטת לעין לסטות מקביעת המומחה. הטענה נדחית.
11. התובעים טענו עוד כי המומחה לא לקח בחשבון הודעת פיטורים שקיבל אחד מעובדי השותפות (ס' 100 לסיכומי התובעים) אולם לא הפנו לראיות שהוצגו כדי לתמוך בטענתם זו. מתשובות המומחה לשאלות ההבהרה (ס' 15 בעמוד 10 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה) עולה כי הנושא כלל לא הובא לידיעתו בזמן עריכת ההתחשבנות ולא נמסרו לו אסמכתאות לטענה. על-אף תשובה זו גם במועד חקירתו של המומחה לא הציגו התובעים אסמכתאות למומחה על-מנת שישקול לתקן את חוות-דעתו, והטענה לא הוכחה בכל דרך אחרת.
מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם. הטענה נדחית.
12. התובעים טענו עוד כי הלוואה של 150,000 ₪ שנלקחה לשם כיסוי חובות לא נלקחה בחשבון במסגרת חוות-דעת המומחה (ס' 104 לסיכומי התובעים). אולם, המומחה השיב לשאלה בסעיף 21 בעמוד 11 לתשובות לשאלות התובעים והסביר כי ההלוואה נלקחה כנגד קבלת מזומן ולא חל שינוי בהון השותפות ועל כן לא נדרשת התאמה של חוות-הדעת. התובעים לא חקרו את המומחה בנושא זה ולא ביקשו להציג ראיות אחרות מטעמם. לפיכך יש לראותם כמי שאינם חלוקים על קביעות המומחה - ראו: יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1949 (2009); ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793, 795 (1991); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 851-850 (1993); ע"א 767/11 להיגי נ' עזורי, סו(2) 853, 881 (2013).
מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעים להוכיח אף את טענתם זו. הטענה נדחית.
13. בהתייחס לחוב לאחד הספקים אישר המומחה בחקירתו כי יש לערוך תיקון בחוות-דעתו. בהתחשב בתיקון זה על הנתבע לשלם 1,500 ₪ לתובעים בנוסף לסכום שנקבע בחוות-הדעת (ע' 40 לפרוטוקול, ש. 1-5). אני מאמצת את עמדת המומחה והסכום שנקבע יצטרף למסקנות חוות-הדעת.
14. לא מצאתי שיש ביתר טענות התובע כדי לשנות את תוצאות ההתחשבנות.
טענות הנתבע
15. הנתבע תוקף את דרך החישוב של המומחה (ס' 21-28 לסיכומי הנתבע), מכיוון שהמומחה התייחס לנכסי השותפות שנותרו בידי התובעים כגורם נפרד ועצמאי. המומחה נשאל על דרך הצגת החישוב והבהיר בחקירתו שמכיוון שאין חולק כי נכסי השותפות וחובותיה לצדדי ג' נותרו בידי התובע, אזי כוונתו היא שעל הנתבע להעביר את תוצאת ההתחשבנות לתובעים ולא "לשותפות". זאת, מאחר שהתובעים הם אלו ששילמו את חובות השותפות-חובות שני השותפים, לספקים (ע' 32 לפרוטוקול, ש. 14 – ע' 33, ש. 14). כמו כן, כפי שציין המומחה בעמוד 6 לחוות דעתו, המתודולוגיה שבה נערכה חוות-הדעת הוצגה לבאי-כח הצדדים בישיבות שקיים איתם המומחה עוד קודם לגיבוש חוות-הדעת. אציין למעלה מן הדרוש כי גם הצגה שונה בין שני צדדים בלבד, תוך שקלול העובדה שהתובע זכאי לשיפוי בגין תשלומים בהם נשא לספקי השותפות וכאשר מנגד נותר המלאי הרלוונטי בידיו הייתה מובילה לתוצאה חישובית זהה לתוצאה אליה הגיע המומחה. לאור האמור לא ראיתי לקבל את טענות הנתבע בהקשר זה, מה גם שכאמור אין בטענות אלה כדי לשנות את תוצאות ההתחשבנות.
16. הנתבע טען כי במסגרת ההתחשבנות המומחה התעלם מהשימוש שעושים התובעים במוניטין השותפות ובשם המותג "game over" השייך לשותפות. הנתבע מציין בסיכומיו כי נושא זה חורג מן המנדט של המומחה, וכי המומחה "הודה" בחקירתו כי לא נדרש לעניין זה. על כן ביקש הנתבע לאפשר לו להציג ראיות בנושא לאחר שנחקר המומחה, אולם בהחלטתי מיום 5.2.2020 לא הותרה הגשת ראיות נוספות (ס' 29 לסיכומי הנתבע).
מצאתי לדחות את טענות הנתבע. כפי שפורט בהחלטתי מיום 5.2.2020 הנתבע יכול ואף צריך היה להעלות כל טענה ולהציג בפני המומחה את כל המסמכים והאסמכתאות לצורך עריכת ההתחשבנות. ביחס לטענה הנוגעת לשימוש בשם "game over" ובמוניטין הנטען אציין שהטענה הועלתה על-ידי ב"כ הנתבע גם בדיון שהתקיים ביום 9.10.2018 (ע' 25 לפרוטוקול, ש. 21-22 ו- 28) שבסיומו ניתנה החלטתי על מינוי המומחה. ככל שסבר הנתבע כי המוניטין הנטען ושם המותג הנטען "game over" הם בעלי ערך ורלוונטיים להתחשבנות בין הצדדים, לא ברור מדוע נמנע מלהעביר לבחינת המומחה מסמכים הרלוונטיים לטענתו זו.
משאלות ההבהרה ששלח הנתבע למומחה עולה כי הנתבע לא העלה כל טרוניה ביחס לכך שנושא המוניטין לא נבדק ולא נכלל בחוות-דעת המומחה, אף על-פי שלא הייתה כל מניעה לעשות כן לאחר שהתאפשר לו לבחון את חוות-דעת המומחה. ביחס לנושאים שהנתבע סבר שהם רלוונטיים להתחשבנות ולטענתו לא נבדקו בחוות-הדעת, פנה הנתבע למומחה בבקשת הבהרה (ראו סעיף 13.8 לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע).
מסקנתי היא כי אין הצדקה לאפשר לנתבע לתקן באיחור ניכר את מחדליו ו"לפתוח מחדש" את ההתחשבנות בין הצדדים ואת שלב הבאת הראיות, תוך פגיעה בציפיות התובעים כי ההתחשבנות תיערך בהתאם להוראות שניתנו בהחלטות בית המשפט.
17. הנתבע טוען כי המומחה לא לקח בחשבון את ערכו האמתי של ערך המלאי שנותר בידי התובעים והרווח האמתי שצמח להם ממנו (ס' 30 לסיכומי הנתבע). הנתבע מפנה לדברים שאמר ב"כ התובעים לפיהם "המלאי נמכר סביב ה- 200" (ע' 28, ש. 9-10) וטוען כי היה על המומחה להסתמך על נתון זה ולא על החישוב בדרך של הערכה בהתאם לעלות המלאי.
לא מצאתי לקבל את טענות הנתבע. דבריו של ב"כ התובעים במסגרת דיון אינם מהווים אסמכתא או ראיה שניתן להסתמך עליה ולהעדיפה.. הנתבע אף לא הפנה את המומחה לטענה זו במסגרת הבדיקה שנערכה וגם לא דרש את המסמכים המתאימים לתמיכה בה. בנוסף, על-פי המתודולוגיה החישובית שנקבעה בהסכמת הצדדים נערכה ההתחשבנות ליום הקובע, עוד בטרם נמכר המלאי האמור. כפי שהסביר המומחה, ככל שהיה מתבקש המומחה לערוך ההתחשבנות על בסיס נתונים מאוחרים ליום הקובע עליו הוסכם, היה עליו לקחת בחשבון גם הוצאות נוספות הקשורות במכירת המלאי (ע' 42 לפרוטוקול, ש. 4-10). במסגרת שאלות ההבהרה הנתבע התייחס לספירת המלאי (ס' 2 לשאלות הנתבע), אולם לא העלה כל טענה לגבי אופן ומועד חישוב הרווח.
מסקנתי היא כי הנתבע לא הוכיח שנפלה שגגה בחישובי המומחה את ערך המלאי על-פי המתודולוגיה שהוסכמה ונכון ליום הקובע (ס' 12 לחוות-דעת המומחה) ולא ביסס סיבה בולטת לעין לסטות מקביעת המומחה. הטענה נדחית.
18. הנתבע טוען כי בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2014 לא נכנסו כספים לחשבון השותפות מחברות כרטיסי אשראי שכן החנות המשותפת טרם חוברה למערכת כרטיסי האשראי, והסליקה בגין המכירות נעשתה לחשבונה של התובעת, אולם התובעת לא העבירה את תקבולי המכירות. המומחה הבהיר כי לא הוצגו בפניו אסמכתאות לכך ועל כל לא היה ביכולתו לייחס ערך לטענות אלה (ס' 4 לתשובות המומחה לשאלות הנתבע). לטענת הנתבע המומחה יכול היה להעריך את ההכנסות הנטענות על בסיס נתוני הרכישות וספירת המלאי לתקופה האמורה, אולם לא עשה כך. על כן מבקש הנתבע בסיכומיו לאפשר לצדדים להציג ראיותיהם בנושא זה לבית המשפט.
לא מצאתי לקבל את הטענה. לא הייתה מניעה לנתבע להגיש למומחה את כל הנתונים והאסמכתאות הרלוונטיים לצורך טענותיו. לשיטת הנתבע הנתונים אף מצויים בידו כי הוא מבקש להגישם עתה לבית המשפט, ולא ברור מדוע לאחר שהבהיר המומחה את עמדתו בתשובות לשאלות ההבהרה לא הוצגו לא בחקירתו הנגדית כל המסמכים ש הנתבע סבר שיש בהם להוביל את המומחה לשנות ממסקנתו.
כאמור, מסקנתי היא כי הנתבע לא הוכיח את טענותיו ולא ביסס סיבה בולטת לעין לסטות מקביעת המומחה. הטענה נדחית.
19. הנתבע טוען כי המומחה התעלם ממשיכות שביצעו התובעים לטובתם ולחובת השותפות בשנת 2016 (עד למועד הקובע) בסך 615,000 ₪ (ס' 32 לסיכומי הנתבע). הנתבע מבקש להסתמך על תחשיב שנערך על-ידו והוצג למומחה (סומן כמוצג נ/1) לפיו סך המשיכות בחשבון השותפות לתקופה האמורה הוא 680,866.80 ₪. לטענת הנתבע חישוב המומחה בדבר יתרת הפתיחה עבור חוב לספקים בצירוף קניות נוספות אמור היה לשקף את סך תנועות החובה בחשבון השותפות, ואלו מסתכמים לסך 66,747 ₪ בלבד.
הנתבע העלה טענה זו בסעיפים 13.3-13.10 לשאלות ההבהרה מטעמו, והמומחה השיב לנושא זה בסעיף 12 לתשובותיו לשאלות ההבהרה. ב"כ הנתבע חזר על השאלה בחקירתו הנגדית והמומחה חזר על תשובתו:
"ש. אנו רואים שעד המועד הקובע פעולות החובה בחשבון של השותפות הם 681,000 ש"ח ב-4 חודשים, אתה אומר שיתרת פתיחה הייתה 29 אלף, קניות 86 אלף ₪, ויתרת סגירה של ספקים 48 אלף ₪. החשבון הפשוט שלי מראה לי שיש פה עודף משיכות של 600,000 ₪, חשבון פשוט.
ת. עם כל הכבוד החשבון של[ך] שגוי ואסביר לך למה. התשלומים של ה- 600 אלף, א' אציין שוב, ביקורת חקירתית סוכם שלא עשה ולא בדקתי, עם זאת, בדקתי באופן מדגמי מספר דברים- הראשון ראיתי שחלק גודל מהתשלומים לספקים היה כנגד יתרת חוב ספקים מיום 31.12.15 – אדגים פה רק על ספק אחד, אני יכול להדגים על הרבה, ספק בשם מיתוס סחר, היתרה שלו המדווחת לסוף 2015 הייתה אפס אבל כאשר מסתכלים על הכרטיס רואים סכום של 5,830 ₪ שולם בינואר, כלומר הייתה פה טעות בהנהלת חשבונות ולמרות שהתשלום חוב של הספק נעשה בינואר 2016 כבר בדצמבר 2015 זיכו את הספק בהנהלת החשבונות. אני יכול להראות פה הרבה דוגמאות. למרות שלא עשיתי ביקורת חקירתית. יש לזכור שאם התזה של ב"כ הנתבע הייתה נכונה היינו מצפים שיתרת חשבון הבנק, המינוס שלה, לא גדל ב- 600 אלף ₪, הוא גדל רק במאה אלף ₪ מתחילת השנה, תחילת 2016 עד היום הקובע ולמה? כי הייתה גביה מלקוחות, גם לקוחות שילמו כספים אז לכן צריך להסתכל על הכל בצורה מאוזנת, היו יתרת ספקים, דצמבר 2015 הם שילמו, השותפות שילמה, היו יתרת לקוחות ששילמו והכסף נכנס. בבדיקה מדגמית של כמה כרטיסים ראיתי שמאות אלפי שקלים, לפחות 300 אלף ממה ששולם לספקים, ועשיתי זאת מדגמית ב 2016 בגין ההתחשבנות היה בגין יתרות חובה של הספקים של השותפות בגין 2015. אם הייתי מתבקש לעשות ביקורת חקירתית אז הייתי אכן מבקש את כל הכרטיסים מיום הקמת השותפות, הייתי מנתח אחד אחד ומנסה לבחון ואני מאמין שיש לי ניסיון בזה לא מועט הייתי יכול לראות הלכה למעשה אם הטענה של ב"כ הנתבע שהתובע שילם מהחשבון של השותפות עבור סחורה ששימשה את העסק שלו, זו הטענה שהשותפות שילמה עבור מוצרים שלא שימשו את השותפות אלא את העסק של התובעים, אם ב"כ הנתבע היה בוחר כפי שהצעתי לו לעשות ביקורת חקירתית הייתי עושה את זה ומאחר ובחר שלא אעשה את זה, אני לא אעשה את זה. אני מרגיש לא נוח שאחרי שביקש ממני לא לעשות ביקורת חקירתית הוא שואל אותי שאלות שקשורות במישרין לביקורת חקירתית, זו תחושה לא נעימה מהצד שלי ואני לא חושב שזה הוגן".
(ע' 50 לפרוטוקול, ש. 23 ואילך)
הנתבע לא ניסה להציע תגובה לאינדיקציה שסיפק המומחה לפיה היתרה השלילית בחשבון הבנק לא גדלה ב- 600,000 ₪ כפי שניתן היה לצפות לו היה בסיס לטענת הנתבע. בנוסף, ממילא התחשיב שערך הנתבע (מוצג נ/1) אינו מהווה ראיה לאמיתות תוכנה, כך שלא ניתן להסתמך עליה לסתירת חישובי המומחה.

1
2עמוד הבא