בעניין זה נזכיר את דבריו המפורסמים של הגר"א אטלס זצ"ל (דבריו פורסמו ב'שורת הדין' כרך ה' עמ' קל"א–קנ"ד) וזו לשונו:
"[...] בתביעות לשלום בית שומה על בית הדין לבדוק ולבחון האם אין בה (בתביעה) משום הערמה ומרמה.
הדרך היחידה לעמוד על כנות התביעה ולדעת האם היא הוגשה בתום לב או אם לא, היא רק בדרך האומדנא, שהרי בתביעות לשלום בית אין בידי בעלי הדין האמצעים והכלים להוכיח ולבסס את תביעותיהם וטענותיהם, שהרי הטענות שביניהם הן בתחום שבינו לבינה.
ולכן הדרך של אומדנא היא הכלי היחיד להגיע לברור התביעות.
על מנת להגיע לאומדנות מוכיחות, חייב בית הדין להיכנס לפני ולפנים של חיי בני הזוג, לשמוע עובדות במכלול מערכת החיים המשותפים, וכיצד התנהלו לפני הגשת התביעות.
אין לבית הדין להתייחס אך ורק לעובדות ולהתנהגות הצדדים כפי שהיא בעת הדיונים כי כבר אמרנו שלתביעה לשלום בית עלולות להיות מגמות פסולות, והכותרת 'שלום בית' יכולה להיות 'מסך עשן' ו'כסות עינים' להסתרת הכוונה האמיתית להפיק תועלת ממונית [...]"
ובנ"ד הגם שבדיונים, ציינה האשה בתחילה את רצונה לשלום בית, יפים הדברים שכתב הגר"א אטלס שם:
--- סוף עמוד 138 ---
"בפני ביה"ד נידונות לעתים קרובות תביעות לשלום בית המוגשות ע"י בני הזוג. הבעיה המרכזית שמעסיקה את בית הדין היא כיצד ניתן לעמוד על טיבם ומהותם, והאם הן כנות ואמיתיות ומוגשות בתום לב או שהן משמשות כסות עינים על מנת להפיק תועלת והנאה ממונית".
"וכאשר אין ביכולת התובע או הנתבע לברר דבריהם, העלה בעל הערוך השולחן שם וכתב אמנם אם הבי"ד רואים שאין ערמה ומרמה בזה אלא שאין ביכולת התובע או הנתבע לברר הדברים אין חשש בזה, דכל עיקר הטעם של הבירור הוא כדי להוציא הדין לאמיתו מפני שיש כמה רמאים, וכיון שמבינים שבזה ליכא רמאות לא הפסיד אחד מהם, נמצינו למדים מדבריו שבמקום שיש לבי"ד חשש של רמאות ואין ביכולת התובע או הנתבע לברר הדברים הפסיד, הדרנא לדינא לענין תביעות לשלום בית בין של האשה ובין של הבעל חייבים ביה"ד להורות לצדדים שעליהם לברר טענותיהם כדי להוציא הדין לאמיתו, כפי שכתב בעל התרומות בשער מ' שיש להם להביאם במחקר האמת לאיזה דעת נוטה טענתם ותשובתם, עפ"י כלל זה נוהג ביה"ד כאשר הוא רואה שהתביעות לשלום בית הן כנות ואמיתיות והן מוגשות בתום לב באופן שאין בהם משום חשש של ערמה ומרמה, ואז אפי' שאין ביכולתם לברר טענותיהם בי"ד פוסק להם את הדין, אבל כאשר התביעות הללו אינן מוגשות בתום לב ובי"ד רואה שיש בהם משום ערמה ומרמה אין ביה"ד פוסק להם את הדין, יתירה מזו, אפי' אם בי"ד מסופק בתביעת שלום הבית אם יש בה משום ערמה ומרמה, ג"כ אין לבי"ד לפסוק את הדין כמבואר בש"ך הנ"ל".