אעיר כי לא מדובר אך בגירסה מול גירסה, כי אם גם בהודאות בעל דין על ההתרחשויות האלימות, כמו גם בעדויות ובחומרים המאששים את הנסיבות ואת האירועים שהביאו למשבר ולנתק הזוגי והמשפחתי.
במצב דברים זה נראה לקבוע כי בפנינו בעצם רצון ויוזמה הדדית של הצדדים להתגרש, כשלכל אחד טענות על הצד השני יחד עם לכל הפחות רשלנות תורמת של כל אחד מן הצדדים בתרומה מכרעת להבאת הכורת על הקשר הזוגי .
משכך, יש להחיל על הצדדים את דינו של רבינו ירוחם בהיות הצדדים הלכה למעשה מורדים זה בזה .
וכל זאת באשר לחיוב הגט אך באשר לחיוב הכתובה ותוספת הכתובה יש לדון , בהקדים עוד כדלהלן.
באשר לכשרות הכתובה לא מצאנו כל מקום לפקפק בכשרותה שעה שנחתמה כדין ונערכה ע"י המרא דאתרא.
באשר לטענות אודות "כתובה מוגזמת" י"ל שבנידון דנן לנוכח מצבו הכלכלי של הבעל אין זה נחשב כלל כתובה מוגזמת (אף כי עסקינן בזוווג שני ויעויין מ"ש הגר"ש דייכובסקי לעיל), ובפרט עת הבעל הסכים בעצמו לתת לאישה את מלא כתובתה טרם ההליכים. ויש עוד לאלוה מילין ואכמ"ל.
ובאשר לעצם חיוב הכתובה והתוספת בנ"ד -
ידועות מחלוקות הראשונים והאחרונים עד פוסקי זמנינו בסוגיא מורכבת זו.
הנה זה ברור כי בטרם נדון בחיוב הבעל בכתובת אשתו ובתוספת כתובתה יש לדון תחילה מיהו האשם בגירושין. זוהי הלכה ברורה שאין הבעל חייב בכתובת אשתו אם וכאשר היא זו שהביאה לסיום מערכת הנישואין וכדברי הגמרא "דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה", וכהוראתם של רבותינו הראשונים רבינו חננאל (דפליג על ר"ת בזה אפילו לגבי מקרים שהוא חייב להוציאה וכמובא בתוס' ביבמות ס"ה: ד"ה "כי הא ודאי כפינן") והרי"ף ביבמות, והכרעת הרא"ש בתשובותיו (כלל מ"ג סימן ה') וכן משמע ברמב"ם (הלכות אישות פרק ט"ו הלכה י') שפסק כדברי הר"ח וכפי שפסק השו"ע באבן העזר סימן קנ"ד סעיף ו' גבי 'הבאה מחמת טענה' וזה לשונו:
"האישה שתובעת גט בטענה שאינה ראוייה לבנות ממנו (...) וכופין אותו להוציא, ויתן מנה מאתים, אבל לא תוספת".
ועיין בביאור הגר"א (ס"ק כו) שכתב:
"ויתן מנה וכו'. בתוס' הנ"ל כפר"ח ודלא כר"ת וכמו שפסק לעיל כמה פעמים כפירוש רבינו חננאל, דלאו בכל דברים תנאי כתובה ככתובה, וכמו שכתב הרא"ש בריש פרק אף על פי וכו' וכן כתבו הרי"ף ורא"ש ושאר פוסקים".
--- סוף עמוד 148 ---
אם כן ברירא לן מילתא שכאשר האישה היא זו שתובעת גירושין, היא הפסידה את תוספת כתובתה.
מעתה יש לברר טובא בנידוננו 'בשל מי הסער הזה' שהרי אם נצא מנקודת הנחה כי האישה היא זו שהביאה לגירושין, הרי שהבעל פטור מלשלם את כתובתה ותוספתה, ודינה של תביעה זו להידחות.