--- סוף עמוד 91 ---
בהרחבה, הרי שמצד ההלכה הבסיסית מותר לו בשל כך לגרש את אשתו. משכך, אין על ביה"ד מצוה או חובה לצוות עליו לחזור לשלום בית.
כמובן, שאין הדבר מחייב את האישה בקבלת גט, אולם הדבר מחזק את הצורך בגירושין. ועיין היטב בדברי הט"ז (שם סק"ד) שכתב לבאר החילוק בין זיווג ראשון לזיווג שני באופן:
"דמיירי ודאי בנמצא בה פריצות פעם ראשונה, ויש בזה שני סברות הפכיות, האחת לגרש תיכף עד שלא תתרבה פן ירבה ויפרוץ וכמ"ש הכתוב "פוטר מים ראשית מדון", ותכף יראה לבטל קודם שיתחזק המדון ביניהם להמקום ח"ו ע"כ לא יתן מקום כלל לזה, ויש סברא להיפך, דלא יגרש מהר, דמי יודע (שמא) תשוב ותתקן מעשיה, כמו שדרכו של הקדוש ברוך הוא עם בריותיו מעביר ראשון ראשון, וזהו החילוק שבין זיווג ראשון לזיווג שני, דבשני תפוס לשון ראשון שזכרנו, ובזיווג ראשון תפוס לשון שני, דהיינו להמתין מלגרש (כי) מי יודע (שמא) תשוב ותנחם... וטעם החילוק, דהראשונה יש תקוה שלבסוף תשמע אליך כי היא מגודלת עמך וזהו:"מאין פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם", כלומר תלמדו מן הקדוש ברוך הוא שהוא מעביר ראשון ראשון עד כי יהיה מרוצה עמכם, כן תעשו אתם, ואמר על זה:"ואמרתם על מה", כלומר מה טעם באמת יש חילוק בין הזיווגים שאמרת זאת שנית תעשו אני אגיד לכם: "והיא חברתך ואשת נעוריך" ויש תקוה שתהיה מרוצה עמך לבסוף, משא"כ בזיווג שני...".
וראה פס"ד ביה"ד הגדול בתיק 4796-64-1 .
מהעדויות, מהחקירות ומחומר הראיות שהונחו בפני ביה"ד יש בסיס לומר כי האישה התנהגה לבעל באופן משפיל, היתה נוהגת לגדף ולחרף אותו על כל מיני ויכוחים שהתעוררו ביניהם, אולם כיון שהתברר כי הבעל גם כן לא טמן את ידו בצלחת בעת המריבות, אזי לא ברור האם האישה נהגה כך בעקבות התנהגות או אמירה קשה של הבעל כלפיה או אף בלי זה, אולם ודאי שמערכת הנישואין ביניהם התדרדרה למחוזות לא טובים ואין סיכוי שתשוב לרמה מינימלית של כבוד בין בני זוג.
עוד יוער כי בדיונים התלונן הבעל על כך שהאישה עזבה אותו למשך 4 חודשים כשהיא טסה לחו"ל. מכאן גם יש בסיס לכך שבני הזוג לא חיו טוב במהלך חייהם המשותפים.
והנה ניתן לכאורה להוסיף עוד טעמים לגירושין כגון מה שהבעל טען כי האישה מאוסה עליו ולדעת הרבה מהפוסקים יש לחייב האישה בגט בטענת 'מאיסה עלי' ב'אמתלא מבוררת'. וראה בפד"ר ח"ה (עמ' 292) מה שכתבו בזה הדיינים הגאונים הרב יעקב הדס, הגרי"ש אלישיב והגר"ב ז'ולטי זלה"ה, וראה עוד פס"ד ביה"ד האזורי ירושלים 1066265/1 ובשו"ת שמע שלמה (ח"ב סימן א' ובח"ה סימן כא) להגרש"מ עמאר שליט"א, ועוד הרבה ספרים ופוסקים האריכו בזה.