ובגדר אמתלא מבוררת ראה מה שהאריך בעניין זה הגר"ש דיכובסקי שליט"א בפסקי דין רבניים (כרך יא עמ' 201), דעניין אמתלא מבוררת הוא שיתברר הדבר לבית הדין שטענת הבעל טענה אמיתית היא לדידיה, ואינו משקר בדבריו, וכל שבית הדין משוכנע שאכן באמת ובתמים הבעל מואס באשתו ואינו חפץ בה, חשיב אמתלא מבוררת, ואין צורך בהוכחות לטענתו.
אולם טענת המאיסות לא התבררה כראוי כיון שיתכן כי מאיסותו המוחלטת של הבעל נוצרה לאחר בגידתו, זאת ועוד, הבעל עצמו שקל לאחר הפרידה לשוב לשלום בית ואף הודה כי קיים עמה יחסי אישות, כך שברור כי לא מדובר במאיסות מוחלטת, אולם יש במה שכתבנו סניף נוסף לצרף לחיובה של האישה בגירושין.
ועיין בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג סימן קמה שכתב וז"ל:
--- סוף עמוד 92 ---
"ע"ד אחד שמאס באשתו אחרי היותו עמה כחמשה חדשים באומרו שהיא אשת מדנים ומקללת אותו ואת יולדיו ומבזה אותו, וכבר עברו י"ד שנה וא"א לעשות קירוב ביניהם, והאיש חפץ לתת לה כתובה ותוספת ולבד זה עוד אלף רו"כ, והיא אינה חפיצה להתגרש בשום אופן, וביקש כת"ר לדעת דעתי אם יש מקום להתיר להאיש הלז לישא אחרת ע"פ היתר ק"ר למען הצילו מהרהור עבירה ...
ומצד שמאוסה עליו ג"כ אין לדון, דבאשה מבואר בפוסקים בסימן ע"ז דבעינן טעם מבורר, כגון מחמת חולי או שהולך בדרך רע ומאבד מעותיו ע"ש, וגם שיהיה הבירור בעדים ע"ש, אבל לא כהא דנ"ד שאין הטעם מבורר. ואף אם יש עדים שקיללה יולדיו, כבר ביארנו דבלא התראה מב"ד אין לדונה להוציאה בע"כ ... ואקצר באשר כי בנ"ד אין נ"מ בזה כי אין לו טעם מבורר ואין בדבריו כלום".
ועל כן אין לדון מצד טענת מאיסות גרידא.
אחת מעילות הגירושין המרכזיות של הבעל לגירושין, הוא בכך שהאישה קיללה אותו הן בבית, הן במקום עבודתו לעיני העובדים ולעיני עוברים ושבים. כמו גם אלימות מילולית קשה באיומים בהליכה למשטרה דבר אשר בוצע על ידה פעמיים הן בזמן החיים המשותפים, ביום 18.3.12, והן לאחר הפירוד טרם סילוקה ממקום עבודתה במשרד הבעל, ביום 14.9.17.
האישה הכחישה את הדברים הנ"ל טענה שמעולם לא קיללה, זו לא השפה שהיא רגילה להשתמש בה, כמו כן האירוע הראשון בו הוזמנה משטרה לא על ידה אלא על ידי המזכירה או סובבים שראו את המתרחש, רק באירוע השני שהיה כאמור, אחרי הפרידה, הזמינה משטרה כדי להגן על עצמה.
מבחינה עובדתית, נראה כי במידת מה הצליח הבעל להוכיח שאכן האישה היתה בגדר של מקללת, מזלזלת בו לעיני רבים, מביכה אותו ועוד, זאת בהתאם להקלטות שהושמעו במהלך הדיונים, תוך כדי דיבור לדברי האישה שהיא איננה משתמשת במילה מגונה בצרפתית, הושמעה הקלטה (שלא הוכחשה ע"י האישה) בה השתמשה באותו מילה. אלא שכאמור לעיל יש לבדוק בשל מי הרעה הזאת, שאם האישה קיללה את הבעל בעקבות התנהגותו, והוא גרם לקללות, אין להחשיב אותו כמקללת.