יצויין, שלעניין עוברת על דת ישנם שני דינים: א' מצוה לגרשה. ב' מפסדת את כתובתה. ולעניין מה דמצוה לגרשה עיין בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אבן העזר סי' כו) שכתב:
"ובנדון עוברת על דת שצריכה התראה, הנה קשה לסמוך על דעת רש"י לחוד נגד רוב הפוסקים שלא חילקו בין דת משה לד"י בזה, ועיין בב"ש שם ס"ק י"ז. ואמנם כ"ז לענין כתובה, אבל לענין שיהיה מצוה לגרשה, כבר כתבתי בתשובה אחרת שא"צ התראה היכא שכבר הכשילתו מצוה לגרשה אף שלא התרה בה כלל במה דליכא למתלי בשגגה...".
ונראה מדבריו דבכל עוברת על דת מיירי דמצוה לגרשה אף בלי התראה.
אולם עיין בספר "שורת הדין" (כרך ט עמ' קמב ואילך) בפסק דין של הגר"י קוליץ זצ"ל שהאריך והביא את דעות הפוסקים בזה ולדעת כמה פוסקים צריך התראה.
מכל מקום נראה להלכה עפ"י ה"דברי מלכיאל", שבזמנינו בלי התראה בבית דין אין גם מצוה לגרשה. (כל מקרה יש לדון לגופו, אך במקרה שלפנינו כך נראה להלכה).
גם העובדות אינן ברורות כדי שנדון עפ"י זה וכנ"ל.
הבעל טען כי יש לחייב את האשה בגט לאור הגשת תלונות שווא במשטרה ואיומים.
יש דברים בטענת הבעל, ישנה הסתברות כי האישה פיתחה שיטה לרסן את הבעל, באמצעות איומים בהגשות תלונות במשטרה.
מעיון בדו"ח החוקר עולה כי האישה היא זו שהזמינה את המשטרה, לא בעת ריתחא – מהמשרד כדבריה, אלא לאחר האירוע ולאחר ביקורה במיון בית חולים, פנתה למשטרה להתלונן כנגד בעלה. לאחר הגשת התלונה היא אמרה כי לא היו דיוקים בתלונה אותה הגישה, אבל יתכן כי היא שינתה את גירסתה כדי לשפר את הזוגיות וכדי ששלום הבית לא יפגע.
התלונה השניה הוגשה רק לאחר מועד הפירוד בין הצדדים, זאת בעקבות זימונה של האישה לשימוע – טרום פיטורין ממשרדו של הבעל, היא מאששת ונותנת רגלים לדבר להתנהלותה של האישה, בניסיון להשפיע על הבעל באיום בפנייה למשטרה, למרות אי הדיוקים בתלונה, בהתאם לעדויות שנשמעו מבית הדין ע"י המזכירה ומר ז'. ר., אף שכאמור הם לא נאמנים לגמרי.
--- סוף עמוד 95 ---
לפי דברי הבעל גם לאחר הגשת התלונה בפועל בפעם הראשונה, האישה השתמשה באיום זה לא פעם, ולמעשה לטענת הבעל, איומים אלו היוו הגורם ליציאתו מהבית והתחלת הפירוד המעשי.
הגשות תלונות שווא במשטרה או לחילופין העצמת הסכסוך ע"י הגשת תלונה אשר איננה מדויקת במשטרה בכדי להטיל אימה על הבעל, נחשבים כאלימות לכל דבר.
מעיון בדו"ח קצין מבחן, נראה כי הבעל אכן לא חש בנוח מהמצב בו הוא נחקר בעבירה פלילית, ואם אכן האישה השתמשה באופן תכוף באיום לפנייה למשטרה הם אכן השפיעו על הבעל בהשתקתו, או לחילופין ליתן לאשה את כל רצונה.