והנה, אם ניצמד תמיד בתביעת כתובה לכלל ש'המוציא מחבירו עליו הראיה', כמעט לא הנחת בת לאברהם אבינו שתגבה כתובתה, כי מעטים הם המקרים שבהם מוצגות ראיות חותכות לתביעת האישה, ונמצאת תקנת חכמים שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה בטלה, ועל כן יש לבית דין לעשות שיקול דעת בכל מקרה לגופו וגם לעשות פשרה באופן שלא ניתן להכריע לגמרי כפי שפסק הרא"ש הנ"ל.
ועל כן לאור האמור, יש לפשר בתביעת הכתובה ולחייב את הבעל בפיצויים כלפי האישה וכפי שכבר הסכים באחד מהדיונים האחרונים לשלם לה.
ונראה כי האישה גרה בבית הבעל הרבה שנים, והבעל שילם דמי הוצאות הדיור ופירט בתביעתו את דמי שווי השימוש בדירה וההוצאות שהוציא בעבור זה סך של מאות אלפי ש"ח (כמחצית דמי הכתובה), ולאור האמור לעיל יש להכריע כי האישה לא תשלם לבעל עבור המדור וההוצאות. גם היא תוכל לגור בדירה עד חגי תשרי תשפ"א כשבינתיים היא תוכל למצוא דירה כחפצה.
ובאמת יתכן לומר כי עפ"י הלכה את דמי השימוש עד היום האישה אינה צריכה לשלם לבעל ולאו דווקא מצד הפשרה, שהרי האישה היא המוחזקת בממון זה ומכיוון שעיקר ההכרעה בעניין הכתובה הייתה מדין מוחזקות הבעל שלא ניתן להוציא ממנו ממון מחמת הספק, הרי מכיוון שבדמי השימוש האישה היא המוחזקת אזי עקרונית יש לפסוק כי הבעל אינו יכול להוציא ממון
--- סוף עמוד 99 ---
זה מידה כיוון שהיא מוחזקת בו עבור דמי כתובתה. (ניתן להאריך בזה הן מצד ההלכה והן מצד העובדות שבמקרה שלפנינו ואין כאן המקום להאריך ודי במה שכתבנו).
ועל כן - לאחר שיקול דעת - נראה כי הבעל ישלם סך של 120,000 ש"ח לאשה עבור דמי כתובה ופיצוי.
אך יובהר, כי פסק דין זה בנוגע לסכום הפשרה על הכתובה מותנה בכך שהגט יעשה מיידית במועד הראשון שיקבע ע"י ביה"ד, ככל שלא ייעשה הגט, ביה"ד ישקול את פסיקתו בהתאם לשורת הדין (ולא לפנים משורת הדין כנ"ל), לרבות פינויה המיידי של האשה מדירתו של הבעל.
נותר לדון בהסכם הממון שנחתם.
דומה שלנוכח ההוכחות שכללו עדויות של העו"ד והמזכירה שהיו מעורבים ביצירת ההסכם ובחתימתו, ע"י בדיקת גרפולוג ובדיקת החתימות וכן לנוכח שינוי גרסתה של האישה הוכח כי הסכם הממון אכן נחתם וההוראות בו תקפות.
יצויין, כי הסכם ממון זה נשלח כבר בתאריך 9.2.2009 לבנק ירושלים ע"י עו"ד לצורך קניית דירה על שם הבעל.
יוער, כי מבחינת ההלכה, תוכנו של הסכם הממון הוא פירוט נכסים אותם הבעל לא מכניס לשיתוף. מבחינת ההלכה דינם של הנכסים כנכסי הבעל גם לאחר הנישואין, ולכן אין צורך בדיני סילוק הלכתיים שעניינם סילוק מזכויות ירושה לפני נישואין.