--- סוף עמוד 68 ---
הצליח הנתבע להוכיח כיצד התובעת לא יודעת על קיומו של החוב, על מסמך ההתחשבנות ועל ההחזר הגבוה לאחות. הדברים נכונים ביתר שאת לאור שיעורו הגבוה של החוב.
338. יצויין כי אינני מקבלת את הטענה כי אף אם יתקבלו טענות המומחה כי אין להכיר בחוב לאחותו בשל כך שהחוב לא נכלל בהצהרת ההון, יש להכיר בחלק יחסי מהחוב עבור השנים 2009-2012 שכן מדובר בשנים שלאחר הצהרת ההון. כפי שפורט לעיל החוב לאחות הנתבע לא הוכח דיו, בלא תלות בשאלה האם החוב נכלל או לא בהצהרת ההון. אי הכללתו מהווה נדבך נוסף למכלול הנסיבות המעידות כי אין מדובר בחוב של התא המשפחתי כלפי אחות הנתבע.
339. משכך, אני דוחה טעות הנתבע כי יש להורות כי התובעת מחוייבת במחצית החוב לאחות הנתבע.
טענת הנתבע לחוב הצדדים לבן --- בשיעור של 5% משווי דירת המגורים ב----
340. הנתבע טוען כי בשנת 2003 רכשו הצדדים יחד עם קבוצת רוכשים חלק משתי דירות על מגרש ברחוב -------. לטענתו, לשם רכישת הדירות הצדדים נטלו הלוואות מהבנק, מחברת חברה א' וכן לקחו סך של כ-73,000 ₪ מכספים שבנם --- קיבל כפיצוי על נזקי גוף. הנתבע העמיד סכום זה בכ-5% משווי הדירה בעת רכישתה. לטענתו, הצדדים הבטיחו לבנם כי יהיה זכאי ל-5% מהדירה כנגד השקעת כספי הפיצויים שלו בדירת הצדדים וכי את ההחזר בגין הלוואה זו יקבל בעתיד.
341. בסיכומיו הסכים הנתבע לסעד חלופי שהצדדים ישיבו לבן סכום כולל של 79,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.1.07, בו הופקדו כספי הבן לחשבון הצדדים.
342. הנתבע עותר כי בית המשפט יורה כי כספו של הבן יושבו לו בעת מכירת דירת הצדדים ככל שיוחלט כי מגיעים לבן זכויות בדירה או לחילופין כי יבוצע תשלום מיידי מכספי הצדדים.
343. התובעת מאשרת כי סכום של 73,614 ₪ שקיבל הבן כפיצוי נזקי גוף הופקדו בחשבון המשותף של הצדדים ביום 24.1.07 ומסכימה כי כל צד מחויב להשיב לבן סך של 36,807 ₪ אולם טוענת כי תשיב את הכספים לאחר ביצוע איזון המשאבים שכן אין בידה כיום את הסכום להשבה.
344. יצוין כי בעת חקירתו של המומחה, בית המשפט הציע לצדדים להשיב לבן את כספיו ללא צורך במתן החלטה שיפוטית (פרוט' מיום 14.6.17, עמ' 32, ש' 8-10), אולם התובעת המשיכה לעמוד בסירובה והתעקשה לנהל את ההליך בעניין הבן, בטענות מטענות שונות על אף שהיה
--- סוף עמוד 69 ---
מקום להגיע להסכמה בעניין זה בצורה פשוטה ונדרשת, מאחר וניכר כי המהות איננה במחלוקת.