(ראו: פרוט' מיום 3.12.17, עמ' 65, ש' 29 – מע' 66, ש' 9).
366. המומחה אף מנמק בתשובותיו לשאלה מספר 6 בשאלות ההבהרה שהגישה ב"כ התובעת, כי "לצורך איזון המשאבים ליום הקרע אין ספק כי ערך הכינון הוא הקובע" וכי "הערכים שנלקחו הינם אך ורק ערכים של תכולה ללא תוספות וצמודי מבנה" (ראו: תשובות המומחה – חוות דעת מיום 30.5.16).
367. אשר על כן, על כן אני מאמצת את דוחות הסוקר על פני הצהרת ההון בנוגע לשווי המיטלטלין.
368. באשר לפער בין שני הדוחות סוקר – הנתבע טוען כי בדו"ח הסוקר של חברת גמולב לא נכללו שעונים ותכשיטים אותם ביקשו הצדדים שלא לבטח, ועל כן שוכנעתי כי מכאן נובע הפער. בדו"ח סוקר מחברת AIG הוערכו התכשיטים בשווי של 140,400 ₪. המומחה אף מציין בחקירתו כי הוא מודע לכך שערכי הכינון בהערכות של סוקרים הן לעיתים מוגזמות אולם בחר לאמץ את דו"ח סוקר מחברת AIG במלואה והחלטתו זו מקובלת עלי.
--- סוף עמוד 73 ---
369. עם זאת, ולאור האמור בסעיף 134 לסיכומי הנתבע, אני מורה כי יש להחריג מדו"ח הסוקר את הפריטים שנטלו הנתבע והבן, קרי גיטרה, מחשב, טלוויזיה, מקרן, מסרטת וידיאו ושעון באומרסייה, בסך כולל של 47,400 ₪.
370. על כן, אני מורה כי שווי המיטלטלין הינם בסך 510,500 ₪ בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה (תוך הפחתת שווי הפריטים שהוציאו הנתבע ובנו מדירת המגורים כאמור).
371. באשר לשאלה האם יש לחלק את המיטלטלין לפי שווים או חלוקה בעין, שוכנעתי בטענות הנתבע כי יש לבצע חלוקה לפי שווי נכון למועד הקרע ולא חלוקה בעין בעת הזו.
372. התובעת (וגם שתי הבנות לפחות חלק מהתקופה) גרה בדירה משך קרוב ל-7 שנים תוך שהיא עושה שימוש בלעדי במיטלטלין בדירה. מדובר בזמן ממושך אשר יש לו השפעה ישירה על שווי המיטלטלין אשר מושפעות מבלאי ומשימוש, וסביר כי ערכן ירד ממועד הקרע ועד מתן פסק הדין.
373. אמנם דרך כלל היא בפירוק שיתוף בין בני זוג היא חלוקה בעין של המיטלטלין, אולם בנסיבות המקרה שלפנינו ובחלוף הזמן לא מצאתי כי יהא זה צודק להורות על חלוקה בעין של המיטלטלין. חלוקה בעין היא החלופה הנכונה במקרים של חלוקת מיטלטלין בסמוך לפרידת הצדדים או בפרק זמן סביר סמוך לכך, ולא בחלוף פרק זמן ממושך של כ-7 שנים כמו במקרה שלפנינו. ובפרט כאשר בכל פרק הזמן הזה עושה התובעת שימוש בלעדי במיטלטלין.
374. לא נעלמה מעיני טענת המומחה בחקירתו כי נכון ביותר היה חלוקת המיטלטלין בעין, אולם הכרעה בעניין זה היא החלטה שיפוטית לאור מכלול הראיות והטיעונים, ואינה דווקא עניין למומחיות המומחה.