85. בנסיבות אלה, בהעדר ראיה חיצונית להעברת הכספים, כמו גם, נוכח התמיהות שהועלו לעיל, נראה כי המשיבה כשלה בהוכחת חובה (ראה לעניין זה ע"א 113/18 רונן רחמים נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (6.6.19); עש"א (מרכז) 43574-11-17 מני בניש נ' רון דרור (נאמן) [פורסם בנבו] (8.8.2018)).
ספק אם תביעת החוב נבדקה לעומק על ידי הנאמן, שנראה כי הסתפק בהסכם הפשרה ובאישורים בכתב ידו של החייב מבלי לבצע בדיקה מעמיקה האם כספי ההלוואה אכן הועמדו בפועל.
86. נוכח האמור לעיל, לא הוכח כי המשיבה נתנה תמורה בת ערך בגין המשכון שנרשם לטובתה.
87. בהעדר תום לב ותמורה בת ערך, המשכון בטל מכוח סעיף 96(א) לפקודה.
התוצאה
88. לאור כל האמור לעיל, ומשנקבע כי המשכון שנרשם לטובת המשיבה בטל בשל היותו הענקה פסולה וכי המשיבה לא הוכיחה נשייתה בחייב, הפשרה שהושגה בין הנאמן לבין המשיבה אינה סבירה ולא ניתן לאשרה ולפיכך, בקשת הנאמן נדחית.
89. המשיבה תשלם לאקרשטיין ולכנ"ר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, לכל אחד.
ניתן והודע היום כ' באייר תשע"ט, 14/5/2020, בהעדר הצדדים
עירית וינברג-נוטוביץ, שופטת