פסק דין
(בקשה 13)
לפני בקשה לאשר הסכמה שהושגה בין הנאמן לבין ב.ה.נ.ו אופנת מישל יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "המשיבה") ביחס למעמד המשיבה כנושה של החייב וביחס לסכום נשייתה.
ההסכם אותו מתבקש בית המשפט לאשר הושג בהנחה שהמשיבה הינה נושה מובטחת של החייב.
במוקד המחלוקת עומד תוקפו של משכון שנרשם לטובת המשיבה ביום 23.11.15 על זכויותיו החוזיות של החייב בנכס מקרקעין.
ככל שייקבע שהמשכון תקף, תוכר המשיבה כנושה מובטחת וניתן יהיה לאשר את ההסכמה, בכפוף לבדיקת תביעת החוב.
אם ייקבע שהמשכון אינו תקף, לא ניתן יהיה לאשר את ההסכמה שהושגה.
הרקע העובדתי
1. ביום 2.10.17 ניתן צו כינוס כנגד החייב ועו"ד שלמה הנדל מונה כמנהל מיוחד לנכסיו.
2. ביום 16.7.18 הוכרז החייב פושט רגל ועו"ד הנדל מונה כנאמן לנכסיו.
3. לחייב זכויות חוזיות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 9216 חלקה 44 תת חלקה 12 ברח' שמורת נחל ערוגות 4/12, שכונת אגמים בנתניה (להלן: "הנכס"), זאת מכוח הערת אזהרה שנרשמה לטובתו ביום 29.1.15 על זכויות החכירה הרשומות ע"ש הקבלן ממנו רכש את הנכס, רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ (להלן: "רמי שבירו"). זכויות החייב רשומות גם אצל עוה"ד רונית שבירו, המשמשת כחברה משכנת (להלן: "החברה המשכנת").
4. זכויות החייב מושכנו לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") בשעבוד מדרגה ראשונה. לטובת הבנק נרשמה ביום 24.2.15 הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") בדבר התחייבות לרישום משכנתה על כל החוכרים, ללא הגבלה בסכום.
5. עובר להליכי הפש"ר, הבנק נקט בהליכי מימוש הנכס במסגרת תיק הוצל"פ, בו מונתה עו"ד עדינה וויל ככונסת נכסים מטעם הבנק (להלן: "כונסת הנכסים"). הנכס מומש על ידה בתמורה לסך של 1,730,000 ₪. לאחר שנפרע החוב לבנק בגין נשייתו המובטחת ושולמו הוצאות הכינוס, נותרה יתרה בסך של 595,905 ₪, שהועברה לקופת הפש"ר, מתוכה שולם לעו"ד יצחק כהן סך של 87,750 ₪, במסגרת הסדר פשרה שאושר על ידי בית המשפט.
6. המשיבה עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות וטוענת לנשייה מובטחת מכוח משכון שנרשם לטובתה ביום 23.11.15 ברשם המשכונות על זכויות החייב בנכס. לטענת המשיבה, החוב המובטח כלפיה עומד על סך של 252,253 ₪, על פי תביעת חוב שהגישה.
7. ביום 13.1.19 התקיים דיון בבקשת החייב להפטר, ונקבע כי הנאמן יבדוק את טענת המשיבה לנשייה מובטחת ויגיש ממצאיו בהתאם.
8. ביום 13.5.19 הגיש הנאמן דו"ח לפיו המשכון שנרשם לטובת המשיבה, נרשם כדין ולכן ביקש לאשר הסכמה שהושגה בינו לבין המשיבה, כי תביעת החוב שהוגשה על ידה תבוטל ולסילוק החוב המובטח במשכון, ישולם למשיבה סך של 210,000 ₪.
9. בשל התנגדות לאישור ההסכמה שהוגשה על ידי נושה בדין קדימה של החייב בשם מגדלי אקרשטיין בע"מ (להלן: "אקרשטיין") ועמדת הכנ"ר שלא תמך בעמדת הנאמן, התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 23.2.20.
10. בדיון חזר הנאמן על עמדתו כי יש לאשר את ההסכמה שהושגה עם המשיבה. אקרשטיין וב"כ הכנ"ר נותרו בעמדתם כי יש לבטל את המשכון.
משכך, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.
טענות הצדדים
טענות הנאמן
11. במסגרת בדיקה שערך הנאמן, הומצאו לו על ידי המשיבה מסמכים מהם עולה כי סכומי ההלוואות נמסרו לחייב במזומן ע"י המשיבה באופן הבא:
בכל אחד מהמועדים 10.3.15, 16.3.15 ו-23.3.15 מסרה המשיבה לחייב סך של 50,000 ₪.
במועדים 24.11.15, 26.11.15, 27.11.15 ו-6.12.15 מסרה המשיבה לחייב סך כולל של 272,500 ₪. הנאמן צירף אישורים שנמסרו לו ע"י המשיבה, בכתב ידו של החייב, בהם מאשר החייב כי קיבל את הכספים מאת המשיבה, במזומן (נספח ג' לכתב הטענות מאת הנאמן מיום 25.11.19).
12. המשכון נרשם ביום 23.11.15.
מאחר שבמועד רישום המשכון לא ניתן היה לרשום משכנתה על זכויות החייב במקרקעין, ובמועד זה הייתה רשומה על הנכס הערת אזהרה בדבר התחייבות לרישום משכנתה לזכות הבנק בלבד, המשכון לטובת המשיבה נרשם כדין.
טענות המשיבה
13. אין מחלוקת כי המשיבה הינה בעלת משכון רשום על זכויות החייב בנכס, שנרשם כדין ביום 23.11.15, על מנת להבטיח חוב של החייב כלפי המשיבה בסך כולל של 300,000 ₪, שניתן בסמוך ולאחר רישום המשכון.
14. אין גם מחלוקת כי במועד רישום המשכון לא רבצו עיקולים על הנכס.
15. ביום 8.9.15 נפתח על ידי המשיבה תיק הוצל"פ לביצוע שטרות כנגד החייב. לאחר פתיחת התיק, פנה החייב למשיבה וביקש לנהל עימה מו"מ לסילוק חובו כלפיה.
16. המשיבה נעתרה לבקשתו של החייב לפריסת חובו וביום 17.9.15 חתמו הצדדים על הסכם פשרה (נספח ב' לסיכומי אקרשטיין) (להלן: "הסכם הפשרה").
17. במסגרת הסכם הפשרה סוכם כי חובו של החייב כלפי המשיבה יעמוד ע"ס 300,000 ₪, החייב יעביר, תוך 13 ימים מיום חתימת הסכם הפשרה, סך של 100,000 ₪ למשיבה ויתרת התשלום תשולם תוך 3 חודשים, לשיעורין.
18. הצדדים גם הסכימו כי חלף הערת אזהרה, יירשם משכון להבטחת כספים אשר החייב חייב למשיבה ונוכח בקשתו של החייב לקבל הלוואות נוספות.
19. לא יכולה להיות מחלוקת כי לחייב הועברו כספים מהמשיבה לאחר רישום המשכון, וזאת על פי מסמכים מהיימנים שהציגה המשיבה ובהם אישורו של החייב בדבר קבלת הכספים.
ללא רישום המשכון לטובת המשיבה, לא הייתה המשיבה פועלת להעברת כספים נוספים לחייב.
20. במישור תום הלב, המשיבה העשירה את החייב, עת הלוותה לו כספים בסכומים גבוהים, כאשר במועד זה לא היו לחייב חובות ולא היו עיקולים על הנכס.
21. במישור התמורה, עסקינן במשכון שנועד להבטיח החזר חוב, כאשר ישנן ראיות לקיומו של החוב.
22. במועד הרלבנטי לחוב ולרישום המשכון, החייב לא היה רשום כבעלים של הנכס וזכויותיו התמצו ברישום הערת אזהרה לטובתו. לכן, לא ניתן היה לרשום באותה עת משכנתה על פי סעיף 91 לחוק המקרקעין.
23. על פי נסח המקרקעין (נספח ב' לתגובת המשיבה), הבעלים הרשום הינה קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל"), זכויות החכירה רשומות ע"ש רמי שבירו ולאחר מכן רשומה הערת אזהרה בדבר התחייבות לרישום משכנתה לטובת הבנק על כל החוכרים, ללא הגבלה בסכום.
24. רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") וקק"ל אינן מסכימות, על פי נהליהן, לרשום הערת אזהרה בדבר התחייבות לרשום משכנתה, אלא לאחר רישום הבית כבית משותף (להוכחת טענה זו, המשיבה מצרפת מכתב תשובה שהתקבל מרמ"י ביחס לתיק אחר, כנספח א' לסיכומיה). החברה המשכנת אינה רושמת, אף היא, רישומים כלשהם, העלולים לפגוע ברישום הבית כבית משותף או בצדדים שלישיים. לכן, הדרך הנכונה שמציעה רמ"י הינה הפניה למרשמים אחרים, המתנהלים עפ"י דין וכך, בענייננו, נרשם משכון כדין ברשם המשכונות.
25. המשכון הרובץ על הנכס לטובת המשיבה והחוב שהוא מבטיח, לא היה נסתר מעיני מאן דהוא, שהרי מדובר במשכון הרשום במרשם פומבי.
26. המשיבה חשפה בפני הנאמן את מלוא המסמכים ואף הנאמן לא העלה כל טענה כנגד התנהלות המשיבה.
טענות אקרשטיין
27. זכויות החייב בנכס רשומות במרשם המקרקעין. בהתאם להוראת סעיף 91 לחוק המקרקעין, על מנת ליתן תוקף לשעבוד, היה על המשיבה לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין בדבר התחייבות לרישום משכנתה או משכנתה בדרגה שניה לאחר הבנק, כפי שנרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק.
28. מאחר שהמשיבה לא עשתה כן, המשכון שנרשם לטובתה ברשם המשכונות הינו חסר תוקף כלפי יתר הנושים ודינו להתבטל.
29. המשיבה עוסקת במתן הלוואות והינה בגדר "מלווה מקצועי". בהתאם לכך, חלה עליה חובת זהירות מוגברת והיה עליה לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין לצורך מתן תוקף לשעבוד.
30. המשיבה ידעה שעליה לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין לצורך מתן תוקף לשעבוד, וכך נקבע בסעיף 7 להסכם פשרה:-
"מיד לאחר חתימה על הסכם הפשרה, תירשם הערת אזהרה לטובת צדדי א' על זכויותיו של צד ב' הרשומות אצל צד ג' לשכת רישום המקרקעין בנתניה, הידועות כגוש 9216 חלקה 44 (להלן: "הנכס")."
במצב דברים זה, בו ידעה המשיבה שעליה לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין ולא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה ודין טענתה להיותה נושה מובטחת, להידחות.
31. המשיבה והחייב אף ביקשו "לעקוף" את הבנק בהיותו נושה מובטח מדרגה ראשונה ובתוך כך לשעבד את זכויות החייב בנכס למשיבה באמצעות משכון, ככל הנראה, בניגוד להוראות הסכם ההלוואה מול הבנק. גם מסיבה זו, נעדר המשכון כל תוקף.
32. המשיבה העלתה בסיכומיה טענה חדשה, המהווה הרחבת חזית אסורה, לפיה היות והזכויות בנכס הן בבעלות קק"ל, לא הייתה ניתנת הסכמת קק"ל לרשום הערת אזהרה לטובתה. המדובר בסברה בלבד, שלא הוכחה, שכן המשיבה כלל לא פנתה לקק"ל. כשם שנרשמו הערות אזהרה
לטובת החייב ולטובת הבנק, יש להניח שקק"ל לא הייתה מסרבת לרשום הערת אזהרה גם לטובת המשיבה, שכן ממילא המקרקעין מהוונים ואין לקק"ל כל עניין ברישום הערה כזו או אחרת.
33. המשיבה יכולה הייתה אף לפנות לחברה המשכנת, שביצעה את רישום הבית המשותף, על מנת שתרשום הערה מתאימה בספריה או בלשכת רישום המקרקעין, אולם כאמור היא לא עשתה כן.
34. הסכם הפשרה מהווה פריסת חוב עבר ולא ניתנו במסגרתו כספים נוספים לחייב.
35. במועד רישום המשכון, לחייב היו חובות נוספים ובין היתר, חוב לאקרשטיין בסך של כ-500,000 ₪. בחודש אוקטובר 2015, עובר לרישום המשכון, נקטה אקרשטיין בהליכי הוצל"פ כנגד החייב לביצוע שטר. החייב הגיש התנגדות ובהתאם, ההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו.
36. דין המשכון להתבטל גם בהתאם להוראת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). נסיבות רישום המשכון, כמו גם העיתוי בו הוא נרשם מעידים כי מדובר בהענקה פסולה, שנועדה להעדיף את המשיבה על פני יתר הנושים.
37. לא ברור אם בעת שהמנהל המיוחד בדק את תביעת החוב, בחן את העברת הכספים מאת המשיבה לחייב ואת מהות החוב או ש"הסתפק" בהסכם הפשרה. מקום בו המשיבה לא הציגה אסמכתאות לחוב הנטען, דין תביעת חובה להידחות או לכל הפחות, יש להורות למנהל המיוחד לבחון את תביעת החוב לגופה.
עמדת כנ"ר
38. מתנגד להסכמה שהושגה בין הנאמן לבין המשיבה.
39. בהתאם לסעיף 91 לחוק המקרקעין, הדרך למשכן מקרקעין מוסדרים הינה ברישום משכנתה בלשכת רישום המקרקעין.
40. לא נעלם מעיני הכנ"ר כי זכויות החייב בנכס לא הוסדרו. עם זאת, עת נטל החייב משכנתה מהבנק, נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק בדבר התחייבות לרישום המשכנתה.
41. לא ידוע אם נעשתה פניה לבנק לקבלת הסכמתו לרישום משכון נוסף. לא הוצגו המסמכים לרישום משכון, למעט אישור על הרישום עצמו.
42. לא הוצגו גם מסמכי ההלוואה ולא ניתן להתעלם מכך שההלוואה בוצעה במזומן.
השאלות שבמחלוקת
43. השאלות שבמחלוקת הטעונות הכרעה, מתמקדות בעניינים הבאים:
א. האם העובדה כי המשכון נרשם ברשם המשכונות בלבד מאיינת את תוקפו כלפי צדדים שלישיים?
ב. בהנחה שלא ניתנה הסכמת הבנק לרישום המשכון לטובת המשיבה, האם המשכון נעדר תוקף?
ג. האם המשכון מהווה הענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודה?
העדר רישום במרשם המקרקעין
44. בהתאם לסעיף 3(א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון"), משכון נוצר בהסכם שבין החייב לבין הנושה. לפיכך, במישור היחסים שבין החייב לבין הנושה, די בהסכם שבין הצדדים על מנת להקנות תוקף למשכון ואין צורך בביצוע אקט נוסף כלשהו בכדי לאפשר לבעל המשכון לממש את זכותו.
45. לשם מתן תוקף למשכון כלפי צדדים שלישיים (נושים אחרים של החייב), נדרש אקט של שכלול (מתן פומביות למשכון).
46. סעיף 4(1) לחוק המשכון קובע:
"כלפי נושים אחרים של החייב יהיה כוחו של מישכון יפה –
(1) בנכסים שיש לגביהם בדין אחר הוראות מיוחדות לענין זה – בהתאם לאותן הוראות;"
47. באשר למשכון מקרקעין, קובע סעיף 91 לחוק המקרקעין:
"בכפוף להוראות פרק זה יחולו על משכנתה הוראות חוק המשכון, התשכ"ז - 1967; אולם אין למשכן מקרקעין או שכירות רשומה במקרקעין אלא על ידי משכנתה".
48. לפיכך, כאשר הנכס הממושכן רשום במרשם המקרקעין, רישום המשכון ברשם המשכונות אינו מספיק כדי להקנות למשכון תוקף כלפי צדדים שלישיים ויש לרשום משכנתה במרשם המקרקעין.
49. לעומת זאת, כאשר עסקינן בזכויות חוזיות שאינן רשומות, מישכונן יעשה על דרך רישום משכון ברשם המשכונות, בהתאם להוראות חוק המשכון ולא על פי הוראות חוק המקרקעין.
כך למשל נקבע בע"א 357/00 יהושע נ' בוכהולט, פ"ד נז(4) 529, בעמ' 538:
"בשלב לקיחת ההלוואה, כל שהיה בידי הקונה היתה זכות אובליגטורית בעיסקה במקרקעין שטרם נגמרה ברישום. מבחינת חוק המקרקעין, המדובר בהתחייבות לעשות עיסקה שטרם נגמרה ברישום (סעיף 7 לחוק). על פי חוק המשכון, ניתן לשעבד "נכס" כערובה לחיוב. "נכס" לענין זה כולל גם זכות אובליגטורית. (השווה סעיפים 9(ב), 17(4) ו-20 לחוק המשכון; ויסמן, משכון, עמוד 16). יוצא, אפוא, כי המשכון שנרשם לזכות הבנק התייחס לזכויות האובליגטוריות של הקונה על פי חוזה המכר. מימושו של המשכון כפוף לכללים המקובלים באשר למימוש זכות חוזית שמושכנה".
יפים לעניין זה גם דבריו של כב' השופט ג'ובראן בבר"ע (חי') 3520/01 בנק ירושלים בע"מ נ' אבו עואד [פורסם בנבו] (30.5.02):
"משכון מקרקעין שאינם רשומים יעשה על דרך משכון הזכויות החוזיות ורישומם אצל רשם המשכונות, ומשכך, על זכויות אלה יש להחיל את חוק המשכון, תשכ"ז - 1967, ולא את חוק המקרקעין."
(ראה גם רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק "משכן", בנק הפועלים למשכנתאות, פ''ד נו(5) 593 ת"א (מרכז) 71068-07-19 עומר קריטנשטיין נ' מנחם מאנדל[פורסם בנבו] (22.9.19); ת"א (מרכז) 6132-08-07 רות עירוני נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [פורסם בנבו] (10.2.12); ספרו של מיגל דוידש "קניין" (התשנ"ט-1999), כרך ב' בעמ' 122-123).
50. בענייננו, זכויות הבעלות בנכס רשומות ע"ש קק"ל, זכויות החכירה רשומות ע"ש רמי שבירו ואילו זכויות החייב בנכס התמצו ברישום הערת אזהרה לטובתו בלבד. משכך, זכויות החייב בנכס היו חוזיות בלבד.