79. לאור האמור לעיל, עולה חשש כבד כי האישורים שניתנו על ידי החייב בכתב ידו, המאוחרים לרישום המשכון, אינם משקפים את המציאות ואלה נועדו לצורך הצגת מצג שהמשיבה הלוותה לחייב "כסף חדש", לאחר רישום המשכון, כאשר בפועל, ההלוואות שהעמידה המשיבה לחייב (ככל שהעמידה), הועמדו עובר להסכם הפשרה ורישום המשכון.
80. בהתאם להלכה הפסוקה, במקרים בהם הענקת המשכון הייתה בשלב מאוחר למועד העמדת ההלוואה, מתן תמורה בעבר אינה נחשבת כמתן תמורה בת ערך לעניין סעיף 96 לפקודה. ההלכה המנחה לעניין זה נקבעה ברע"א 6795/06 עו"ד שאול קוטלר נ' רו"ח אמיר גולן (30.5.07):
"המבקש היה נושה רגיל של אחיו. בשלב מסוים שודרג מעמדו של המבקש מזה של נושה רגיל לזה של נושה מובטח. השדרוג נעשה עת ששועבד הבית. המבקש לא טען כי עם עריכת השעבוד ניתנה על ידו תמורה נוספת. מה שארע, כך לפי העובדות שאין לגביהן מחלוקת ממשית, הוא שחוב רגיל קיים הפך לחוב מובטח. פעולה זו אסורה היא מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980: ע"א 315/59 יעקובוביץ נ' נובל, פ"ד יג 1751, 1755 (1959)".
81. משעולה כי המשכון נרשם לטובת המשיבה לצורך הבטחת חוב שהועמד על ידה לחייב (לטענתה) עובר לרישום המשכון, הרי שחוב העבר, אינו נחשב כתמורה בת ערך.
82. זאת ועוד. כידוע, הנטל להוכחת תביעת החוב, מוטל על כתפי הנושה, מגיש תביעת החוב, בדומה לתובע אזרחי. כמו כן, על מגיש תביעת החוב להגיש תביעת חוב מנומקת ומבוססת (ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן [פורסם בנבו] (10.11.09); פר"ק (י-ם) 7091/10 האפמן נ' עו"ד שושני, מפרק [פורסם בנבו] (20.5.12)).
83. בהיות המשיבה מלווה חוץ בנקאית, חל עליה חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 לפיו יש לערוך חוזה בכתב בין המלווה ללווה (סעיף 2) ולכלול בו גילוי מלא של פרטים מהותיים הנוגעים להלוואה כגון: פרטי המלווה והלווה, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית, ועוד (סעיף 3). כמו כן, סעיף 8 לחוק הנ"ל קובע שעל מלווה לצרף ולפרט לתובענה המוגשת על ידו, את הסכם ההלוואה, את הסכום שתשלומו נדרש, את אופן חישובו ופרטים נוספים. דרישות אלה אינן דרישות פרוצדורליות גרידא, כי אם דרישות מהותיות בהן יש לדקדק (רע"א 2132/09 אברם אריה נ' ארנון בס [פורסם בנבו] (8.7.09)).
84. המשיבה לא הציגה הסכם הלוואה שנכרת בינה לבין החייב, לא הציגה את מסמכי המשכון ואף לא הוצגו על ידה אסמכתאות כלשהן להעברת הכספים בפועל לחייב (לא ביחס לסכום המצויין בהסכם הפשרה ולא ביחס לסכומים המאושרים ע"י החייב בכתב ידו). המשיבה טוענת כי ההלוואות ניתנו לחייב במזומן, מבלי לפרט מתי ובאיזה אופן נמסרו הכספים לחייב, מי נכח במפגש בו נמסרו הכספים ועוד.
המשיבה אינה עומדת בתנאי החוק החלים על מלווה חוץ בנקאית ואין בידיה ראיות חיצוניות להוכיח את חוב החייב כלפיה.