הרקע ההיסטורי שהבאנו לעיל, רקע המבוסס על מקורות היסטוריים וספרותיים שמצאנו אותם למהימנים, מלמד באופן חד וברור כי לא תיתכן זהות בין הקדש בית יהודה והקדש גראף. הקדש בית יהודה מצוי על מקרקעין שהקצו מייסדי השכונה והתושבים עצמם לצורך בית כנסת ותלמוד תורה, ובניין בית הכנסת הוקם בעיקרו מתרומה שנתן הרב יהודה לייב לוויטס. לעומת זאת, הקדש גראף שנוצר כוואקף לפני בית הדין השרעי כלל נכסים שהיו בבעלותו הפרטית של הרב משה גראף והוקדשו לצרכי ציבור. הדברים עולים במפורש הן מתוכן שטר הוואקף והן מן המסמך הנושא כותרת "העתקה" – נאזכר אותו שוב בהמשך – ובו מובאת העתק צוואתו של הרב משה גראף. מסמך זה אושר וקוים בידי בית הדין בראשות הרה"ג צבי פסח פרנק.
במאמר מוסגר נציין כי בתרגומו של י' שבת לפסק דינו של בית הדין השרעי המאשר את ההקדש נאמר "כי הנפטר משה אגראף שנפטר בתאריך 5 ניסן שנת 5644 עברי המקביל ל־5 ג'ומאדא השני מאותה שנה הודה משה גראף הנ"ל והוא בקו הבריאות כי הוא הקדיש [...]" (ההדגשה אינה במקור).
נקל להבחין שתרגום זה ("הנפטר [...] שנפטר") לקוי. האמור בו (במילים שהודגשו לעיל) אף אינו הולם את המשך הדברים שלפיו הנ"ל הקדיש את שהקדיש במועד זה, וזאת כפי שנאמר גם בציטוט דלעיל וגם בהמשך הדברים בהיותו "בקו הבריאות", היינו: אין מדובר בהקדשה הסמוכה לפטירתו וכצוואת שכיב מרע. זאת ועוד, כפי שהזכרנו לעיל, פסק הדין נושא את התאריך 23 ד'ו אל־קעדה שנת 1301 להג'רה – תאריך ש"תרגומו" הוא כ"ד באלול תרמ"ד – 14.9.1884. ובתחילתו מצוין כי משה גראף נפטר ארבעה חודשים קודם לכן. לכן אין לקבל תרגום זה ויש לבכר על פניו את תרגומה של בן שמעון פיקאלי "כי המנוח משה גרף הנזכר אישר והודה בתאריך 5 בניסן [...]" (ושמא גם בתרגום הראשון אין אלא טעות הקלדה שבה הפך "הנזכר" או "שנזכר" ל"שנפטר").
לפי תרגומה של בן שמעון פיקאלי, וכפי שהוזכר לעיל, גם תאריך חתימתו של פסק הדין אינו 23 ד'ו אל־קעדה אלא 13 ד'ו אל־קעדה, מועד התואם גם את הנקוב בשטר ההקדש עצמו, והזהה לי"ד באלול תרמ"ד – 4.9.1884. כאמור, על פי פסק הדין משה גראף נפטר ארבעה חודשים קודם לכן, ואכן במסמך שכותרתו "העתקה" – שיוזכר להלן – מצוין מועד פטירתו י"ב באייר – ארבעה חודשים ויומיים (לפי התאריך העברי והתאריך המוסלמי) לפני מועד פסק הדין. לאור האמור נראה כי גם כאן תרגומה של בן שמעון פיקאלי מדויק יותר, ומסתבר מכל מקום כי הטעות (בין שהיא של י' שבת כהשערתנו ובין שהיא של בן שמעון פיקאלי ואם אינה טעות הקלדה גרידא) נובעת מקריאה שגויה של המסמך – מסמך שגם במועד התרגום של י' שבת היה כבר כבן 65 והכתוב בכתב יד, נתונים העושים אותו מוּעַד לטשטוש – והנובעת מההבדל, בקו קטן בלבד, בין הספרה הערבית 1 – ١ (במספר 13 – ١٣) לספרה הערבית 2 – ٢ (במספר 23 – ٢٣).