העתירה לבג"ץ
ביום י"א בתמוז תשע"ג (19.6.2013) הגישו המערערים בתיק שלפנינו עתירה לבג"ץ (בג"ץ 4817/12 הקדש בית יהודה נ' בית הדין הרבני האזורי), [פורסם בנבו], ובה ביקשו שייקבע כי הפיקוח על הקדש בית יהודה אינו מצוי בסמכות בית הדין הרבני ועל כן יש לבטל את מינויי הנאמנים שעשה בית הדין על הקדש בית יהודה. בהחלטה מיום י"א בתמוז תשע"ג (19.6.2013) קבע בית המשפט העליון בהסכמת הצדדים כי בטרם יידרש בג"ץ לעניין יש להביא את המחלוקת להכרעת בית הדין הגדול בתיק הערעור שלפנינו (810397/1), וכי הצדדים יהיו רשאים להגיש כתבי טענות לתיק בית הדין הגדול. כמו כן הוסכם בין הצדדים בדיון שהתקיים לפני בג"ץ כי הטיעונים לפני בית הדין הגדול יישמעו באמצעות הכתב, ובית הדין הוא שיחליט אם יש צורך בקיום דיון חזיתי באולם בית הדין הגדול. בהתאם לכך הוגשו אלינו כתבי טענות רבים, ובנסיבות לא מצאנו כי יש צורך בדיון נוסף בעל-פה באולם בית הדין הגדול.
הליך משפטי שני בבית הדין הגדול
בהתאם להחלטת בג"ץ כי ערעור הנאמנים ישוב וידון בבית הדין הרבני הגדול, הגישו המערערים 1–6 כתב ערעור לבית הדין הגדול ובו הם מערערים על פסקי הדין שניתנו ושבהם נקבע כי מדובר בהקדש דתי וכי סמכות הדיון נתונה לבית הדין הרבני.
בהתאם להחלטת בית הדין הגדול מיום ח' באב תשע"ג (15.7.13) צורפו למשיבים בעתירה, הרב נפתלי חדש, הרב לינדר, הרב טוקצינסקי, רשם ההקדשות, והרב אהרן נשר (אדלר).
בהתאם להחלטה זו אף הגישו כל הצדדים ולרבות היועץ המשפטי לממשלה את טענותיהם לבית הדין.
פסקי הדין מושאי הערעור
מדובר כאמור בשני פסקי דין שניתנו בבית הדין האזורי.
בפסק הדין הראשון יצא בית הדין מתוך הנחה כי מדובר בהקדש שנעשה במקורו בפני בית הדין השרעי ואשר כונן מחדש בשנת תש"ב (1942) בפני בית הדין הרבני, וכי שנתיים לאחר מכן התבקש בית המשפט המנדטורי המחוזי בירושלים להכריז על בית הכנסת בית יהודה בתור הקדש ציבורי למטרות צדקה ובית המשפט אכן נעתר לבקשה זו.
בית הדין קבע כי:
א. בית הדין יכול, על פי בקשה והסמכה של רוב הנאמנים, לרכוש סמכות לגבי הקדש גם אם במקור נוצר ההקדש בפני בית הדין השרעי.
סמכות זו יכולה להיווצר הן מכוח הקדש שנעשה בפני בית הדין והן מחמת תקנות כנסת ישראל מח' בטבת תרפ"ח (1.1.1928) ואשר נאמר בהן כי –
"מועצת הרבנות הראשית ולשכות הרבנות רשאיות –
[...]
--- סוף עמוד 11 ---
(ב) לפקח על הקדשות צדקה יהודיים שרוב מנהליהם או נאמניהם מבקשים פיקוח כזה או מסכימים לו ולתכלית זו הרשות בידן למנות ועדות שחבריהן, כולם או מקצתם, יהיו אנשים שאינם רבנים."