פסק דין
1. הרקע וההליכים תוארו בפירוט בפסק דיני מיום 20.12.09. שם סקרתי בהרחבה רקע
°
הסכסוך, והראיות שנגעו ליסוד החזקה הנדרש (של המבקש) במקרקעי המריבה. כמו כן התייחסתי לשאלת התאמת ההליך בו ננקט, באשר לשימוש בחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) על פי הסייגים שהוצבו בהלכת בן שמחון (רע"א 4311/00). פסק הדין האמור בוטל מכוח הסדר דיוני בערכאת הערעור, אך לשם הבנת התמונה הכוללת יש לקרוא החלטה זו ברצף לפסק דין.
°
2. עם זאת ולנוחיות הקורא, אצטט להלן סעיפים 2 ואילך מהחלטה מאוחרת יותר מיום 5.5.10. הן כרקע מתומצת, והן לסקירת ההשתלשלות הדיונית לאחר ביטולו של פסק הדין:
"2. ב 9.7.09 הוציאה עירית חיפה צו שהופנה למבקש וועד קהילות בעלזא לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ"א – 1981 (להלן "החוק"). הצו מתייחס למבנה הידוע כ"בית הכנסת הגדול בחיפה", ונוגע למפלס העליון – מפלס רח' הרצוג. המבקש הגיש בקשה לצו עיכוב זמני לפי סע' 5(ג) לחוק. ניתן צו עיכוב והדיון במעמד הצדדים נדחה לבקשת הצדדים כדי לאפשר הידברות. משזו לא צלחה, התקיים דיון ארוך (לאורך יום דיונים שלם) במהלכו נחקרו המבקש על תצהירו, שני עדים מטעמו, ומר מוריס סיימון, המצהיר מטעם עמותת בית הכנסת.
3. בפסק דיני שניתן ביום 20.12.09 קבעתי "בשורה התחתונה" כי :
א. לא הוכח רכיב התפיסה של מקרקעי ציבור שבחוק (יסוד החזקה).
ב. לצורך ההליך הוכחה בעלותה של עירית חיפה במקרקעין, היינו היא הרשות המוסמכת להוצאת הצו.
ג. הצו הוצא במועד.
ד. החוק אינו אלא תחליף וקצור הדרך לתביעת סילוק יד, וממילא אין כוונה לסלק המבקש או מי מקהילת בעלזא או חפצים מן המקרקעין (בית הכנסת או חלק ממנו) אלא להסדיר ניהולו של בית הכנסת כך שישמש כל בני הציבור על זרמיו; מטרה שהנה ראויה אך לא לשמה נועד החוק הספציפי בו עסקינן. המשמעות של צו המוצא לפי החוק אינה אלא סילוק יד. הדבר עולה אף מן ההגדרה המפורשת של "פינוי מקרקעי ציבור" שבחוק.
--- סוף עמוד 2 ---
4. פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות הצדדים שכללה חקירת המבקש על תצהירו, חקירת שני עדים מטעמו, וחקירת ד"ר סיימון על תצהירו (האחרון הנו נציג עמותת בית הכנסת). כאמור, החקירות היו מפורטות והדיון השתרע על פני יום דיונים שלם.
בפסק הדין הוריתי על ביטול הצו. לא קבעתי מסמרות בפסק דיני בסוגית החזקה כדין (להבדיל מחזקה), לאור האמור בס"ק א, ד' של הפסקה הקודמת שדי היה לדידי בכל אחד מהם כדי להביא לתוצאה של ביטול הצו. אם לא מתקיים רכיב התפיסה של מקרקעי הציבור, ממילא לא עולה השאלה אם אותה תפיסה הנה כדין. ואם אין רצון לסלק בני אדם מקהילת בעלזא ממתחם כלשהו של בניין בית הכנסת או לפנות חפצים (מזגנים) שהתקינו, ממילא אין כאן סילוק יד. עם זאת ציינתי ביחס לרכיב החזקה כדין, שלטעמי סימני השאלה שהתעוררו אינם מקימים רף הוודאות שהוצב בהלכת בן שמחון המתירים שימוש בחוק. אף מטעם נוסף זה – הוריתי על ביטול הצו.