--- סוף עמוד 42 ---
ו. ואם היתה מתקבלת עמדת המבקש ביחס למעמד המשרד כשותף שווה בניהול בית הכנסת, היה על המבקש עדיין להמחיש את היות החזקה שלו חזקה כדין. הכיצד יכולה להיות החזקתו כדין, אם מי שאמורים לנהל את בית הכנסת כשותפים שווי מעמד (לשיטת המבקש עצמו, בחלופה זו) הנם לא רק משרד הדתות, אלא גם העיריה, והאחרונה מתנגדת להחזקתו וניהולו של המבקש בנכס? אזכיר – על המבקש להוכיח פוזיטיבית זכות כדין שלו להחזיק בנכס. ולא על העיריה להפריך זכותו.
30. סוף דבר אני מורה שהצו מיום 9.7.09 הנו צו תקף (נספח א' לבקשה). בהתאם, אני דוחה הבקשה. אני מורה שההחלטה המעכבת ביצוע הצו תפקע בעוד 30 יום.
31. הוצאות המשפט: א. ביחס למשיבים 2-6 אין צידוק בכל מקרה לעשות צו להוצאות. למשיבה 2 היה יותר "מיד ורגל" בהשתלשלות ובתסבוכת שראשיתה – הזמנה לקהילת בעלזא להשתמש בבית הכנסת על מנת "להחיותו", ועיגונה בהסכם לא תקף, ואחריתה סכסוך בין הצדדים. משיבים 3 עד 6 צורפו לבקשתם שלהם ושמא לפנים משורת הדין, מאחר ואין להם מעמד פורמאלי בהליך שלפי החוק (החלטה מיום 10.9.09). בסופו של יום אף לא בחר להעיד מי מהם או מטעמם. וראה בענין זה גם סע' 7 להחלטתי מיום 2.12.10.
ב. אף לטובת העיריה, מצאתי שלא ראוי בנסיבות המקרה לעשות צו להוצאות. בהקשר זה אזכיר ההתנהלות הדיונית: ראה החלטה מישיבת 20.10.10 שנגעה לשיהוי נמשך בן חודשים של העיריה במימוש החלטה ביחס לגילוי ועיון במסמכים; בקשה של העיריה למתן פסק דין לאור איחור של ב"כ המבקש בהגשת סיכומיו, ומאידך איחור שלה עצמה בן כמעט חמישה חודשים בהגשת סיכומיה – החלטה מ 15.4.12; וכן צירוף מסמכים בלא היתר לסיכומים (התרתי כאמור לעיריה לצרף מכתב של ראש העיר, אך מכתב היועץ המשפטי לעירית חיפה ומכתב התשובה של המשנה ליועץ המשפטי ליועץ המשפטי של העיריה צורפו בלא החלטה שהתירה צירופם, אף בלא שהתבקשה החלטה כזו. למותר לציין כאמור כי מסמכים אלה לא העלו ולא הורידו ביחס לתוצאה).
ג. מעבר לכך, לא נותר לי אלא להביע צערי שהצדדים לא השכילו, אז כן עתה, להגיע לפתרון מוסכם, שיפה הוא לכאן. מחד חשה המשיבה 2 שנדחקות רגליה (ורגלי המתפללים הותיקים) בניהול בית הכנסת, אך מאידך היא שהזמינה במקור את מתפללי קהילת בעלזא ליטול חלק בהחייאת בית הכנסת והאחרונה אף השקיעה סכומים לא מבוטלים (לפי מה שנמסר בעיקר בעבודות מיזוג).
העיריה מצדה מבקשת להגן על נכס ציבורי על מנת לייחדו לשימוש כלל הזרמים החפצים להשתמש בבית הכנסת, באופן חופשי ולמנוע מה שהיא מתארת כהשתלטות של קהילת בעלזא על אולם התפילה המרכזי ודחיקת רגלי אחרים, ואף תוך ביצוע שינויים שלא הוסכמו על דעתה; היא נסמכת על נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה של משרד הפנים.