ג. מאידך, אותנטיות לחוד, ונסיבות אופפות – לחוד. לאור העובדה שמדובר במסמכים נושנים אמנם לא ניתן להעיד עורכיהם על הנסיבות הלא כתובות שעמדו ביסודם. ענין זה אכן, אינו נטול חשיבות ראייתית.
--- סוף עמוד 7 ---
ד. טענה נוספת של העיריה (שאין בה ממש) הנה שניסיון המבקש לטעון כנגד רישום העיריה כיום כבעלים, לאחר חלוף מספר עשורים, אין מקומו במסגרת הליך זה, ואין הוא נתון לסמכות בית משפט זה. ראשית בענין חלוף הזמן, יש לו חשיבות, כפי שנרמז, אך זו חשיבות שלגוף הטיעון, במסגרת בירורו; ולא ענין המונע או חוסם באיבו הבירור, מבחינת הסמכות העניינית. הרי המבקש פנה במועד הקבוע בחוק ובמנגנון הקבוע בו לערכאה המוסמכת, בעקבות צו שהוציאה העיריה עצמה (הממונה מטעמה – כהגדרתו בחוק). אלמלא פנה המבקש במועד היה הופך הצו חלוט. המבקש לא החזיק ממילא בנכס לפני עשרות שנים, ולא יכול היה לפעול לפני עשרות שנים ביחס לרישום.
בודאי שכאשר רשאי הוא לטעון בגדר ההליך שבפני כנגד התקיימות יסודות החוק, היינו לתקוף חוקיות הצו, רשאי הוא במסגרת זו גם לתקוף בעלות העיריה.
זאת כדי לנסות כאמור להמחיש שהצו אינו חוקי שכן לא הוצא כלל על ידי הממונה. הרי הממונה מוסמך בחוק להוציא הצו, כפי שנעשה, רק אם מדובר במקרקעין שהבעלות בהם הנה לעיריה. מאחר והעיריה אינה חולקת כאמור שאין מדובר במקרקעין מוסדרים, הרי שמכוח המשטר הקבוע בסע' 125 לחוק המקרקעין, רשאי כאמור המבקש לתקוף בגדרו של הליך זה את נושא הבעלות; שכן הרישום אינו ראיה חלוטה אלא ראיה לכאורה בנושא הבעלות. וכך לתקוף את תוקפו של הצו, מה שבודאי שייך להליך זה .
אמת, שהסמכות הייחודית להצהיר על בעלות במקרקעין אינה נתונה לערכאה זו (מעבר לנדרש - בענין אחרון זה אין ליחס חשיבות רבה לשאלה האם מדובר במקרקעין רשומים או לא , שכן מקובלת עלי לגופה הדעה שהובעה בנושא הסמכות העניינית בתביעות שבמקרקעין, בה"פ (חי') 119/08 שרה שוייצר נ' אילן רפאל (מאגר נבו)). אלא מאי?: לערכאה זו כן נמסרה הסמכות העניינית היחודית – לדון בתוקף הצו, משעה שמי שהצו הוצא נגדו פונה אליה במועד הקבוע בחוק ותוקף את חוקיות הצו. לכן רשאית ערכאה זו לדון ולהכריע בטענות המבקש בנושא הבעלות, מכוח סמכות שבגררה, כדי להכריע בחוקיות הצו. אכן, ההכרעה בענין זה כוחה מוגבל אך לצורך ההליך שבפני.
7. להלן אפוא הסקירה הכרונולוגית:
א. מקרקעי בית הכנסת היו כזכור במקור בבעלות החברה להתיישבות היהודית בארץ ישראל (פיק"א) מיסודו של הברון רוטשילד. במכתב מ- 9.8.40 שנשלח מפיק"א לאגודת בית הכנסת המרכזי בחיפה (האחרונה תכונה להלן "האגודה", והנה כאמור גלגולה המשפטי הקודם של המשיבה 2) אישרה פיק"א כי בנייני בית הכנסת המרכזי בחיפה עומדים על מגרשים שבין רחוב הרצל לרחוב גלעד בשכונת הדר בחיפה ורשומים בספרי האחוזה על שם פיק"א; וכי אותם בניינים של בית הכנסת הוקמו ע"י האגודה בידיעתה ובהסכמתה של פיק"א; ועד שתעביר פיק"א את המגרשים אל האגודה, מחזיקה האגודה במגרשים כמו במשך כל השנים האחרונות, כחוכרת מטעמה של פיק"א (מסמך מס' 2).