אפתח אפוא בבירור סוגית הבעלות
5. המחלוקת כאן מתמצה בטענה שעורר המבקש לעסקאות נוגדות במקרקעין (או התחייבויות נוגדות לעסקאות כנ"ל). מדובר על שתי התחייבויות שנתנה פיק"א להעברה של המקרקעין בלא תמורה. טענת המבקש היא שפיק"א התחייבה התחייבות ראשונה בזמן להעביר המקרקעין על
--- סוף עמוד 6 ---
מבנה בית הכנסת שבהם, בלא תמורה, לאגודת בית הכנסת (אותה אגודה שהמשיבה 2 הנה גלגולה המשפטי: בראשית הדרך מדובר היה באגודה עותמנית, ובהמשך התאגדה כעמותה רשומה בפני רשם העמותות); ולאחר מכן הפרה פיק"א התחייבותה, על דרך מתן התחייבות מקבילה ונוגדת לטובת העיריה, ואף רשמה המקרקעין ע"ש האחרונה. אזכיר כי מדובר בהתחייבויות לעסקה במקרקעין שקדמו לחקיקת חוק המקרקעין (הצדדים לא התייחסו לענין אחרון זה בסיכומיהם).
להלן אסקור בסדר כרונולוגי את העיקר הנוגע לענייננו, מן המסמכים המרובים שאותרו והוגשו על ידי המבקש. אותה סקירה רלבנטית לדיון הן בשאלת הבעלות והן בשאלת החזקה כדין. עיון באותם מסמכים נושנים, משנות השלושים ועד שנות השבעים של המאה הקודמת, חושף פיסה מעניינת של היסטוריה; ואף מגלה שלא אחת אכן שריר הפתגם המזכיר שההיסטוריה חוזרת על עצמה (לכל הפחות עד כמה שמדובר בהיסטוריה של פלוגתאות משפטיות או גלגולן הנוכחי).
6. העיריה ציינה בסיכומיה כי חלק מן המסמכים שהוצגו אינם חתומים, ורובם עתיקי יומין באופן המונע אפשרות לברר נסיבותיהם עם מי מעורכיהם. עם זאת לא טענה טענת התיישנות מכוחה יהא המבקש מנוע מלחלוק או לתקוף זכויותיה כמי שהמקרקעין נמסרו לה משכבר על ידי פיק"א (ראה להלן), ונרשמו על שמה. איני טוען כי יש התיישנות, ויכול שבדין לא עורר מי מהצדדים הסוגיה, אך מכל מקום משלא עורר אף צד טענת התיישנות, אין להידרש לה.
בענין הנפקות של חלוף עשרות שנים והיותם של המסמכים נושנים, יש להפריד:
א. במה שקשור להסכמים - נקודת המוצא באין ראיה לסתור הנה כי רק הסכמים חתומים, להבדיל מטיוטות, הם הסכמים שהחתומים עליהם התכוונו להעניק להם תוקף משפטי מחייב. טיוטות חוזים שלא נחתמו עשויות לשפוך אור כלשהו על שלבי מו"מ, אך לא מעבר.
ב. ביחס למכתבים שהוחלפו בין הצדדים, איני מייחס חשיבות לכך שחלקם לא חתומים, במה שקשור לאותנטיות. מדובר הרי במכתבים שהוחלפו בין הצדדים ועותק שלהם נשמר ואותר בארכיב זה או אחר של משרד עוה"ד שטיפל כאמור בזמנו מטעם פיק"א בחיסול והעברה של נכסי האחרונה : העברה למוסדות הקהילה, המדינה שבדרך, או לפי הענין, מוסדות קיימים לאחר שקמה המדינה. גם אם העותק שנשמר ממכתב זה או אחר אינו חתום, הרי הרצף שייסקר להלן, מעלה כי מדובר במסמכים נושנים אמנם, אך כאלו הנחזים להיות אותנטיים; ואותם מכתבים שאינם חתומים מהווים עותק של מכתב שנשלח, ונחתם. לראיה – מדובר על פי רוב במכתב שגורר מכתב תגובה וחוזר חלילה. אותו רצף הגיוני מעיד על התהליך של בנית בית הכנסת וחילוקי דעות לאורך השנים בשאלת הבעלות על המקרקעין בין הנוגעים בדבר מטעם פיק"א, העיריה, אגודת ביהכ"נ וגורמים בתוך ממשלת ישראל: עד שנרשמו המקרקעין לבסוף ע"ש העיריה.