נותר אפוא לדון בשאלת הבעלות של העירייה במקרקעין. הכרעה בשאלה זו נדרשת, ולו אינצינדנטלית (ראה להלן), לצורך שאלת היריבות והיותם של ראש העיר יחד עם היועץ המשפטי לעירייה בגדר "הממונה", כהגדרתו בחוק , הרשאים להוציא הצו נשוא ההליך כפי שנעשה. כמו כן יש לדון במידת הצורך בשאלת החזקה כדין של המבקש.
ב. לגבי אותם שני יסודות נותרים, הבעלות והחזקה כדין, נטל הוכחתם מוטל על המבקש:
--- סוף עמוד 5 ---
לגבי יסוד הבעלות – מאחר וסעיף 125 לחוק המקרקעין קובע אומנם שרישום בפנקסים לגבי מקרקעין לא מוסדרים, אינו בגדר ראייה חלוטה. אך הוא כן בגדר ראייה לכאורה, שעל החפץ לסותרה מוטל איפוא נטל ההוכחה. הצדדים לא חולקים שהמקרקעין בענייננו אינם מוסדרים, אך נרשמו על שם העירייה.
ככל שהרים המבקש את הנטל בעניין זה של בעלות העירייה, תם ונשלם. שכן אם הבעלות אינה של העיריה היינו שהמקרקעין נרשמו על שמה שלא כדין, אזי ממילא לא הוצא הצו נשוא ההליך על ידי המוסמך להוציאו ("הממונה" – כהגדרתו בחוק), ודינו ביטול.
אך ככל שלא הרים המבקש את הנטל בענין הבעלות (או לחלופין שניתן לקבוע שהבעלות נרשמה כדין ע"ש העיריה) – הרי שאז יש לעבור לבירור השאלה השניה, היינו האם החזקתו של המבקש במקרקעי הציבור היא כדין. גם כאן נטל השכנוע רובץ לפתחו של המבקש, שכן לאור הסכמתו הדיונית בערכאת הערעור – נחשב הוא כאמור כמחזיק לצורך החוק. אם מחזיק הוא, הרי שהן לגוף העניין, והן לאור לשון סעיף 5ב(א) לחוק – עובר אליו הנטל להמחיש שהחזקתו במקרקעי הציבור הינה חזקה כדין.
סע' 5ב(א) הנ"ל קובע כי - "הרואה את עצמו נפגע ממתן צו, רשאי לפנות לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים מקרקעי הציבור שהצו חל עליהם, עד למועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו, כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור; הוכיח את זכותו כאמור, יבטל בית המשפט את הצו ואת הפעולות שנעשו מכוחו." החוק הטיל אפוא את נטל ההוכחה של יסוד החזקה כדין – על אותו מחזיק נגדו הוצא צו הפינוי שלפי החוק, ופנה לביהמ"ש לשם ביטולו.
הסכמת הצדדים מכוחה נחשב המבקש בגדר מחזיק, גם מייתרת ממילא דיון או אזכור חוזר של הטענות וטענות הנגד (שנסקרו בפסק הדין מיום 20.12.09) בדבר שינויים שביצע המבקש או קהילת בעלא , במבנה בית הכנסת שלא על דעת העיריה, ולפי הנטען שלא על דעת משיבה 2. אמורים הדברים בעיקרי בסכומי המשיבה 2 שראתה לחזור על הדברים. כל הדיון כאן שייך להתקיימות יסוד החזקה שבחוק – שממילא כבר הוכרע כאמור בהחלטה מחייבת שמתקיים הוא במבקש. טוען המבקש כי כל אותם שינויים אינם חורגים מדלת אמותיו של מה שהוסמך לבצע בהסכם מול המשיבה 2, ומכוחם הוא מנהל כיום את בית הכנסת. ההסכם ותוקפו שייכים לטענת החזקה כדין שאתייחס אליהם בהמשך. אזכיר רק כי מבחינת השינויים שהוכנסו - מדובר בעיקר בעבודות מיזוג, לתועלת ציבור המפללים כולו, שהתקינה קהילת העלזא מכספה. יתר השינויים אינם "שינויים מבניים" אלא שינויים הפיכים המתבטאים בהתקנת כונניות ספרים שיצרו "מחיצות", הכנסת ריהוט וכו'. לפירוט – עיין כאמור בפסק הדין מ 20.12.09 (לא חל שינוי מבחינת הראיות).