--- סוף עמוד 383 ---
הדיוני על הנתבע המעוניין להתגונן בטענת קיזוז, להצביע על מקור בדין המהותי המקנה לו זכות זו ולהעלותה בכתב-טענותיו כטענת הגנה בפני התביעה (תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי). טענת הקיזוז, כפי שהיא מתוארת בנספח י', אינה אלא טענת "הודאה והדחה", ולעניין הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות יש לראות בה כ"הודאה בזכות התובע" המחדשת את מירוץ ההתיישנות.
כללו של דבר, אין לקבל את טענת המשיבים כאילו התיישנה התובענה שהגישה נגדם המערערת.
הייתי מציע לקבל את הערעור, לבטל את פסק-הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי ולהחזיר אליו את הדיון בתיק על-מנת שיפסוק בכל השאלות העובדתיות שנותרו במחלוקת, ובכלל זה גובה החוב שחבים בו המשיבים למערערת; הסכומים שיש להפחית, אם בכלל, מחוב זה בין משום ששולמו למערערת על-ידי המשיבים ובין משום ששולמו בידי אחרים; בשאלת הנאמנות ככל שהיא מתעוררת בעניינו של המשיב 5 ובטענות הקיזוז שהעלו המשיבים. הייתי מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות המערערת בסך 10,000 ש"ח.
הנשיא א' ברק
אני מסכים.
המשנה לנשיא ש' לוין
אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, כ"א בטבת תש"ס (30.12.1999).