התיישנות
16. בפתח הדיון בבית-המשפט המחוזי טענו המשיבים כי התובענה נגדם התיישנה. טענה זו כבר הועלתה בשלבים הראשונים של המשפט, אולם בית-המשפט החליט כי היא מעוררת שאלות מעורבות של חוק ועובדה ועל-כן ראוי שתידון לאחר שמיעת הראיות ותוכרע בעת מתן פסק-הדין. בסופו של דיון נמנע בית-המשפט מלהתייחס לשאלה זו בפסק-הדין, כנראה בשל מסקנתו שהמערערת כשלה בהוכחת עצם חבותם של המשיבים.
המשיבים טוענים כי על-פי הוראות סעיף 18(ב) להסכם, היה עליהם להחזיר למערערת סכומים ששילמה בעבורם בתוך 90 יום מיום קבלת היתר הבנייה הראשון. ההיתר ניתן ביום 14.10.1981, ולפיכך היה עליהם להחזיר את תשלומי המס עד ליום
--- סוף עמוד 382 ---
14.1.1982. מכאן, שעילת התביעה התיישנה, להשקפתם, ביום 14.1.1989, טרם שהוגשה התובענה – ביום 5.7.1990.
כעת מבקשים המשיבים כי בית-משפט שלערעור יכריע בשאלת ההתיישנות מכוח סמכותו על-פי תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
17. כנגד טענת ההתיישנות מעלה המערערת שלוש טענות:
(א) המשיבים לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, לאמור בכתב-ההגנה המקורי ואף לפני כן, בהליך הבקשה למתן הוראות בתיק שבו הוגשה בקשת הפירוק כנגד המערערת;
(ב) המשיבים הודו במסמך כתוב בקיומו של חוב למערערת, הלוא הוא מסמך ההתחשבנות שהציגו בבית-המשפט ביום 19.6.1989 (נספח י' לכתב-התביעה), ועל-כן קמה תחולה להוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 המורה על חידוש מירוץ ההתיישנות מיום ההודאה ואילך;
(ג) בשנת 1987 התקיים דיון ראשון בעניין ההתקשרות בין הצדדים במסגרת הליכי הפירוק. הליך זה נמחק על-ידי המערערת ועל-כן חלה הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות המוציאה ממניין תקופת ההתיישנות את הזמן שבין הגשת התובענה לבית-המשפט לבין דחייתה.
די בטענה השנייה כדי להביא לדחיית הטענה בדבר ההתיישנות.
נספח י' הנ"ל, שהוגש כראיה במשפט, כולל הודעת קיזוז ומפרט את הסכומים שלדעת המשיבים חבה להם המערערת. בנוסף לאלה, כולל המסמך גם פירוט של הסכומים המגיעים למערערת בגין כספים ששילמה בעבור המשיבים לשלטונות המס.
המשיבים סבורים, כי בשל הודעת הקיזוז, המועלית במסמך זה לצד ההודאה בחבות, אין מדובר ב"הודאה בזכות התובע" כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות.
אין לקבל טענה זו. המשיבים הודו בכל היסודות המקימים למערערת עילת תביעה על-פי הדין המהותי. הם מודים בתשלום חוב המס על-ידי המערערת ובחובתם החוזית להשיב לה סכומים אלו. משהודו בכך, הודו גם "בזכות התובע" כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. טענת הקיזוז, שהועלתה לצד ההודאה הזו, אינה גורעת מפועלה של ההודאה לעניין מירוץ ההתיישנות. זכות הקיזוז היא אמצעי לפירעון חובות בדרך של "סעד עצמי" (מ' מאוטנר "קיזוז" דיני חיובים – חלק כללי [6], בעמ' 468). במישור