בית-המשפט לא ראה צורך להכריע בשאלות אלה לעניין מסירת דירתו של המשיב 5, מחמת שלשיטתו היה על המערערת להוכיח את סכום החוב המגיע לה מכל אחד מהנתבעים. בנסיבות המקרה לא יהא מנוס מלשוב ולהכריע גם בשאלות אלה.
החובה לשאת בתשלומי מס הערך המוסף
15. המערערת קובלת על כך שבית-המשפט לא הכריע בשאלה נוספת שהועמדה להכרעה במשפט, והיא שאלת חובם של המשיבים לשאת בתשלומי המע"מ. ההסכם אינו מרחיב בשאלה זו וקובע כך:
"מע"מ יוטל וישולם על-ידי הצדדים עפ"י חוק".
בפי המערערת שתי טענות בעניין זה: ראשית לכול, סבורה היא כי פטורה היא מלשאת בתשלום המע"מ החל על שירותי הבנייה שניתנו על-ידיה. לגירסתה, כפי שהועלתה בבית-המשפט המחוזי, המשיבים פעלו עם דיירים אחרים שרכשו דירות במקרקעין להשלמת הבנייה, תוך שהם משתמשים בכספים שהוזרמו על-ידי המערערת ועל-ידי אותם דיירים – כאחת. בשלב מסוים, לטענתה, הושקעו כספי דיירים בבנייה בלא לשתף את המערערת בכך. "לא ברור" – כך טענה המערערת בבית-משפט קמא – "אם כספים אלה שהוזרמו לפרוייקט כללו אף סכומי מע"מ". נכונותה של טענה זו לא נבחנה בבית-המשפט המחוזי ויש צורך לשוב ולברר גם אותה.
--- סוף עמוד 381 ---
לעומת זאת, ראוי להעמיד דברים על מכונם, כבר עתה, בכל הנוגע לטענה אחרת שבפי המערערת. לשיטתה, חייבים המשיבים בתשלום המע"מ החל על עיסקת העברת הבעלות, משום שמכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו היא בבחינת "עסקה" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – החוק), וכי "עוסק" הוא מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו וכן מי "שעושה עסקת אקראי". המשיבים הם "עוסקים", כך טוענת המערערת, ופעולת הקומבינציה היא עיסקה המטילה עליהם את החובה לשאת בתשלום המס – מכוח ההגדרות האמורות שבסעיף 1 לחוק.
אלא שהוראה זו שבחוק אינה עומדת לבדה:
סעיף 21 לחוק מסמיך את שר האוצר לקבוע בתקנות סוגי עיסקאות או סוגי קונים שבעניינם יחול תשלום המס על הקונה. תקנה 6ב(א) לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 קובעת כי "במכירת מקרקעין שהיא עסקת אקראי בידי מי שאינו עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי, יהיה הקונה חייב בתשלום המס". המוכר במקרה זה יוצא מגדר "עוסק" – כך נקבע במפורש בתקנה 6ב(ד) לאותן תקנות.
בשאלה זו שבחוק כרוכות גם שאלות שבעובדה. המערערת העלתה שאלות אלה בבית-המשפט המחוזי והיא חוזרת עליהן גם היום, ואילו המשיבים נמנעו מלהתייחס אליהן כאן. בית-משפט קמא לא התייחס אליהן בפסק-הדין, משום שסבר כאמור כי דין התביעה להידחות מטעם אחר. כיוון שכך, יוחזר הדיון לבית-המשפט המחוזי גם בשאלה זו – שאלת החבות לשאת בתשלום מס הערך המוסף.