36. במהלך ניהול הליך זה הודיעו הנתבעים כי בדעתם לחדול ממתן שירותי "חברה משכנת" לרוכשי הדירות. הנתבעים הודיעו כי אין להם ענין בהמשך ניהול מרשם הזכויות, לא במחירים החוזיים ולא בתעריפי צו הפיקוח "המגוחכים" (תצהיר ארנפרוינד, ס' 29), והציעו כי המדינה תיטול על עצמה את שירותי המרשם. הנתבעים לא הסתפקו בכך והחליטו חד צדדית על "צמצום הפעילות" וחדלו מלטפל בחלק מפניות רוכשי הדירות. בתשובה לפניות רוכשי הדירות לקבלת שירותי חברה משכנת, הודיעו הנתבעים לפונים כדלהלן:
"האחריות לניהול 'מרשם זכויות' לגבי הנכס שבנדון, וכל הכרוך בכך, הוחזרה אל המדינה, וחברתנו אינה מספקת עוד שירות זה.
כפי שנמסר לנו, העניין נמצא בטיפולו של היועץ המשפטי למערכת הביטחון.
דמי טיפול, ככל שהופקדו, יוחזרו לפי הפרטים שנמסרו עם פנייתך.
מעבר לאמור לא נוכל לסייע בנדון, ונכיר תודה אם לא נקבל פניות נוספות בענין זה" (ר' המכתב אשר צורף לתביעת שולחי עו"ד שטרסברג המצורפת כנספח לתצהיר התובע המייצג).
בחקירתו בבית המשפט, הודה מר ארנפרוינד כי מצגה של הנתבעת כאילו ניהול מרשם הזכויות "הוחזר" למדינה איננו נכון, וכי כל שנעשה הוא שליחת מכתב למדינה בענין זה, וכדבריו: "העברנו את זה למדינה והמדינה לא קיבלה" (בע' 118). מר ארנפרוינד הוסיף והעיד כי "הודענו למדינה שאנו לא מטפלים בכמה מאות תיקים ובתיקים האלה הפסקנו לטפל". כשנשאל אם מישהו מ"התיקים האלה" ירצה למכור דירה, האם יפעלו הנתבעים להעברת הזכויות, השיב כי למעט מקרים חריגים "אנו לא מאפשרים" (בע' 118). ויודגש, מדובר בשירותי חברה משכנת החיוניים לביצוע עסקאות מכר ועסקאות משכנתא.
37. הנתבעים ערים היטב למשמעות פעולותיהם. מר ארנפרוינד העיד כי הזהיר "אנשים בעיר... אנשים שרצו לארגן כינוסים... אמרתי להם שיהיה כאן כאוס, אבל אתם לא מעניין אתכם הכאוס בעיר" (בע' 119). מר ארנפרוינד הוסיף והעיד על "המהומה" שנוצרה בעיר כתוצאה מהפסקת מתן שירותי המרשם (ס' 30 לתצהיר ארנפרוינד, בע' 121 לפרוטוקול). כשנשאל אם "סגירת" החברה המשכנת לא תהיה "קטסטרופה" השיב, "אם כל הדיירים חושבים שזה מה שכדאי להם – זה מה שנעשה" (בע' 111), רוצה לומר: ככל שהדיירים יעמדו על מחירי צו הפיקוח, זה מה שנעשה.
38. יש להדגיש כי השאלה האם חלה על הנתבעת חובה חוזית או אחרת, כלפי רוכשי דירותיה או כלפי הרשויות, לנהל את מרשם הזכויות של רוכשי דירותיה, לא נדונה במסגרת הליך זה ולא הובאו ראיות בעניינה. אף לא נבחנה זכותה של הנתבעת ל"החזיר" את המרשם למדינה. יחד עם זאת ברי, כי לעת הזאת הנתבעת מהווה כתובת יחידה למרשם זכויותיהם של רוכשי הדירות, והתנערותה החד צדדית ממתן שירותי החברה המשכנת, מבלי שזו הועברה בצורה מסודרת לגוף אחר, עלולה לגרום נזק ממשי לרוכשי הדירות. על מנת להמחיש את הנזק, לא נרתעו הנתבעים מלהגיש חוות דעת של שמאי מקרקעין המצביעה על כך שהפסקת מתן שירותי החברה המשכנת, בהעדר פתרון חלופי בטווח הנראה לעין, תוביל לירידת ערך של 37.7% בערך הדירות בקרית ספר, כ-400,000 ₪ לדירה ממוצעת בפרויקט (ר' חוו"ד השמאי יעקב כהן). הובהר גם שהנתבעת עצמה אינה חוששת מפגיעה בערך הדירות המשווקות על ידה מאחר שלחברה נותרו רק יחידות דיור בודדות בפרויקט וכיום כבר אין לה "אינטרס בנושא הזה" (חקירת מר ארנפרוינד, בע' 108).