20. כדי להוכיח את "העדר הרווח" של הנתבעת כחברה המשכנת, אפילו בתעריפיה הנוכחיים, הוסיפו הנתבעים והצביעו על גובה היתרה בחשבון הנאמנות שנפתח לאחר החלטת האישור, ובו הופקדו, לפי הנטען, דמי הטיפול ששולמו לנתבעים בגין שירותי החברה המשכנת מאז החלטת האישור (ס' 28 לתצהיר מר ארנפרוינד). צוין שמאז תחילת ההפקדות (המועד לא צוין) ועד ליום 29.1.15 הצטברו בחשבון הנאמנות כ-720,000 ₪. ואולם, לא הובאו כל נתונים לגבי כמות הפעולות שנעשו בתקופה זו ואף לא הוברר האם אכן מדובר בכל דמי הטיפול ששולמו (עדות ארנפרוינד בע' 115-116). יתר על כן, גם אם נניח שמדובר בכלל דמי הטיפול ששולמו, וכי אלו הופקדו מיום 1.5.13 (לאחר החלטת האישור), תקופה של שנה ו-9 חודשים, מדובר בהכנסה שנתית לא מבוטלת של כ-410,000 ₪, העולה בהרבה על סכום ההוצאות השנתי הממוצע הנטען (שאף הוא, כאמור, לא הוכח).
21. הנתבעים מבקשים להסתמך גם על החלטת בית משפט שלפירוק שניתנה בעניינה של חברת נאות הפסגה מודיעין עילית בע"מ. מדובר בחברת בניה שנקלעה להליכי חדלות פירעון ומונה לה מפרק זמני. על פי הצעת המפרק הזמני שהוגשה לבית המשפט, והמבוססת על הסדר אליו הגיע המפרק עם עו"ד אשר סיפק לחברה את שירותי החברה המשכנת, ימשיך אותו עורך דין ויספק לרוכשי הדירות שירותים אלה, כאשר בגין העברת זכויות, ישלמו הרוכשים "0.3% (בתוספת מע"מ) מתמורת החוזה" ובגין יתר הפעולות ישולם "הסכום הקבוע לכך בדין או המקובל בחברות משכנות על פי הענין". הצעת המפרק אושרה ע"י בית משפט שלפירוק (פר"ק 43454-03-11) [פורסם בנבו] (נספח 45 לתצהיר ארנפרוינד). הנתבעים מבקשים ללמוד מהחלטה זו כי גביית דמי טיפול בשיעור 0.3% ממחיר החוזה בתוספת מע"מ אינה "מחיר עושק". אלא שאין בהחלטה זו כדי ללמד דבר לענייננו. מדובר בהחלטה אשר ניתנה על יסוד הצעת המפרק הזמני של חברה חדלת פירעון מבלי שהובאו נתונים המבססים את התעריף המוצע ומבלי שנדונה חוקיות הגביה, ואין בה כדי ללמד על המחיר ההוגן עבור שירותי חברה משכנת.
22. יוסף לענין זה כי הוכח שחברות קבלניות אחרות הבונות ביהודה ושומרון והמשמשות כחברות משכנות (אשדר חברה לבניה בע"מ, משהב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ, חברת כוכב השומרון בע"מ ועוד) פועלות בהתאם לצו הפיקוח וגובות דמי טיפול התואמים את הצו (ר' נספחים 20א-ד לבקשה לאישור).
23. לסיכום, הנתבעים לא הצביעו על כל קשר ענייני בין הפעולות הכרוכות בהעברת הזכויות לבין גובה דמי הטיפול שהם גובים (0.3% ממחיר הדירה), ולא הראו כיצד יש במחיר הדירה מושא ההעברה כדי להשפיע על עלות הטיפול. הנתבעים גם לא הוכיחו שהם נדרשים לעשות פעולות שונות מאלה הנדרשות לגבי מקרקעין בישראל, וכי עלויות הנתבעים במתן השירותים גבוהות מאלו הנדרשות מחברה משכנת בישראל.