ט. האם הנתבעים הפרו את הצווים שהותקנו מכוח חוק הפיקוח
1. ומכאן לסוגיה השלישית והיא האם הנתבעים הפרו את הצווים שהותקנו מכוח חוק הפיקוח. כאמור, החברה גבתה מהתובע פעמיים סכום של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וביחד סך של 2,360 ₪ ובסה"כ 4,720 ₪ כולל מע"מ. וזאת, שלא בהתאם לצו, אשר קבע, כי התשלום בגין העברת זכויות יעמוד על סך של 300 ₪ בצירוף מע"מ.
2. מכל המקובץ לעיל, אני קובע כי החברה בכלל והנתבע בפרט הם בבחינת "נותן שירות" כהגדרתו בצווים לעיל. בעניינו של התובע הם פעלו כחברה משכנת ועל כן יש לקבוע כי הפרו את סעיף 2[א] לצו הקובע מפורשות כי "המחיר המרבי שרשאי נותן שירות לגבות בעד רישום אצלו של העברת זכויות יהיה כמפורט להלן: ... שנת 2007 ואילך -.300 ₪". הנה כי כן, העברת זכויותיו של התובע במשרדו של הנתבע 2 הינה פעולה של נותן שרות כמשמעותו בצווים והנתבעים לא היה רשאים לגבות מאת התובע סכום העולה על 300 ₪ בצירוף מע"מ לעסקה אחת.
3. כלומר, הנתבעים גבו מהתובע סך של 4,720 ₪ במקום סך של 702 ₪ ועל הנתבעים לשלם לתובע את ההפרש בין סכומים אלה שעומד על סך של 4,018 כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
4. לפני סיום, יש לדחות את טענות הנתבעים בדבר חוסר מהימנות מצד התובע. התובע לפי מיטב הבנתי והתרשמותי הציג גרסה מהימנה בעוד שמצד הנתבעים לא הוצגה גרסה רצינית ולא הוצגה - כלל, וזאת כנובע מהיעדרותו של הנתבע 2. כפועל יוצא מהיעדרותו של הנתבע 2, לא ראיתי לנכון לפטור אותו מלהיות נתבע בתביעה דנן, זאת שכן נטען כלפיו על ידי התובע טענה כגון, כי חשבוניות המס הוצאו על ידי החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש, כשהשיקים שמסר התובע לחברה נפרעו על ידי חברה בשם אביעד, אשר קשורה אף היא לעמרני, אך אינה קשורה לחברה הנתבעת בתובענה זו. די בטענה זו שלא הופרחה כדי להותיר את הנתבע 2 כנתבע בתביעה.
5. יובהר, בעניין לעיל, כי בין הצדדים אין מחלוקת כי עמרני הינו נושא משרה ואורגן של החברה. סעיף 47 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 קובע כי " פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה". בפסיקה נדונה השאלה מתי תוטל אחריות אישית על נושא משרה בחברה, לעניין זה נקבע בע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ''ד נח(2) 53:
"ההבחנה בין אחריות המנהל למעשים שעשה במסגרת סמכותו שיש בהם משום הפרת חיוב חוזי המוטל על התאגיד, לבין אחריותו לביצוע עוולה או להפרת חובה חוקית, נגזרת מן השוני בין אופיין של ההתנהגויות (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ [פורסם בנבו] [5], בעמ' 698). לעניין אחריות אישית של נושא המשרה במסלול הנזיקי מוסיף פסק הדין וקובע: " בהקשר זה קבע בית משפט זה לא אחת כי עצם העובדה שאדם פועל בכובעו כאורגן, נושא משרה או עובד של החברה אינה מקנה לו חסינות מפני חבות בנזיקין, ככל שמעשיו או מחדליו ממלאים אחר יסודותיה של עוולה נזיקית, אפילו אם הוא מבצע את העוולה לא למען עצמו אלא למען החברה. עם זאת, הודגש כי אורגן לא יישא באחריות אישית מכוח דיני הנזיקין בגין פעולות שבוצעו על ידי החברה, אם לא הייתה לו מעורבות כלשהי בהם, אלא רק בגין פעולותיו שלו [ראו למשל: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981) (הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בעוולה של רשלנות); עניין צוק אור בעמ' 700-694 (הטלת אחריות אישית על מנהלי חברה בעוולה של גניבת עין); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004) (הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בעוולה של רשלנות); פסק דינה של השופטת ע' ארבל בעניין יצהרי (הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בעוולה של רשלנות)."