3. על פי הודאתה המפורשת, החברה נשוא הדיון הינה חברה משכנת. על פי הפסיקה, חברה משכנת מנהלת פעילות פרטית הדומה לפעילות הציבורית הנעשית בלשכת רישום מקרקעין. מתפקידה של חברה משכנת הינה לנהל מרשם פנימי המשקף את כל הפעולות אותן מבקשים הרוכשים לבצע בזכויותיהן בדירות אך גם במגרשים וזאת על מנת שבעת רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין, ישקף הרישום נכונה את מצב הזכויות האובליגטוריות. בענייננו, הפעילות שבגינה נדרש התובע לשלם כספים הינה העברת זכויות בבית שנרכש על ידו ממשפחת סעדון. שכן, אין לראות אחרת את המסמך אותו צירף התובע ולפיו החברה הנתבעת מיידעת את הממונה על הרכוש הממשלתי ביו"ש, שמקום מושבו בבית אל בדבר העברת זכות שכירות בנכס אשר נרכש על ידי משפחת סעדון מהחברה על ידי התובע ואחרים.
4. טענתם של הנתבעים לפיה הם עוסקים בהעברת זכויות במגרשים ולא בדירות הינה טענה שנטענת בחוסר תום לב מובהק ועל כן דינה להידחות מניה וביה. ראשית, אין כל מניעה בחוק ובצווים דנן מלהעביר זכויות בדירות, אך גם במגרשים. בצווים עצמם נאמר מצד אחד שהם מתייחסים לדירה, המוגדרת כ"חדר או מערכת חדרים המשמשים או שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים". ואולם בגדר הצו נאמר כי הוא מגדיר זכויות בקשר למקרקעין כזכויות המיועדות להירשם בפנקסי המקרקעין. כן נאמר כי "נותן שירות" – מוגדר כ"אדם, לרבות באמצעות נציגו או בא כוחו, אשר מנהל אצלו רישום של זכויות בקשר למקרקעין או שחתם חוזה עם משרד הבינוי והשיכון או עם מינהל מקרקעי ישראל למכירתם, השכרתם או ניהולם של מקרקעין והתחייב בו לטפל ברישום זכויות בקשר למקרקעין בפנקסי המקרקעין"; "פנקסי המקרקעין" – מוגדרים כ"פנקסים המנוהלים לפי סעיף 123 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969". ויוער בעניין זה כי ההגדרה בחוק המקרקעין המוזכר כאן הינה רחבה וכוללת הן מקרקעין והן המחוברים אשר עליהם. שכן ההגדרה בסעיף 1 לחוק המקרקעין מגדירה כ "קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה".
5. דומה שהנתבעים מושתקים מלטעון כי החברה מטפלת במגרשים בלבד, שהרי בענייננו אין כל מחלוקת כי הנתבעים גבו סכומים מהתובע, בגין העברת זכויות בשל בתים ולא מגרשים. באם החברה, לטענתה, מטפלת במגרשים בלבד, הרי שלא הייתה רשאית לגבות כסף כלל מהתובע ואם עשתה כן, הרי שעשתה כן בחוסר סמכות ומשכך עליה להשיב הסכומים שגבתה ולו רק מטעם זה בלבד.