עם זאת, משלא צלחה דרכם של הצדדים להביא לסיום יחסי העבודה בהסכמה, הדרך שבה נקטה הנתבעת כדי לסיים את העסקת התובע, תוך העלאת טענות "מן הגורן ומן היקב", תוך "חיפוש" אחר טענות והתעלמות מזכויותיו של התובע, הגם שלא נפל פגם פורמאלי בהליך, לא מצאנו כי הליך השימוע נעשה "בלב פתוח ונפש חפצה" בניסיון אמיתי לברר את טענות התובע.
זכויות התובע
א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
89. לטענת התובע, בגין הכשלים שנפלו בפיטוריו אשר נעשו בחוסר תום לב, משיקולים זרים וכחלק מהתנהגות ביריונית שנועדה לגרום לו לסגת, להפחית מדרישותיו, ומשניתוק יחסי העבודה נעשה במהלך תקופת מחלתו, תוך דריסת הוראות הדין ותוך עיכוב פסול בהעברת הזכויות שצבר, זכאי הוא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (מהנתבעת 1) בשיעור שלא יפחת משכר עבודתו השנתי בסך של 420,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום בפועל.
90. הנתבעת טענה, כי לא נפל כל פגם בהליך פיטוריו של התובע, באופן שבו נעשה ובהחלטתה. עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא דיווח לנתבעת בזמן אמת על מחלתו ופיטוריו לא נעשו בניגוד להוראות חוק דמי מחלה. לדבריה, ההודעה על דבר מחלתו הגיעה אליה לראשונה במכתבו מיום 17.5.14, לאחר שנמסרה לו החלטת הפיטורים. הנתבעת טוענת כי רק במועד זה צירף התובע לראשונה ובדיעבד אישור מחלה אשר נשא תאריך של שבועיים קודם לכן (1.5.14). הנתבעת מציינת, כי ביום 13.5.14, יממה לפני כינוס ישיבת הדירקטוריון שיגר התובע מכתב דחוף לחלק מחברי הדירקטוריון בקשר עם כינוס הדירקטוריון, אך גם בו לא נטען כי התובע מצוי במחלה (נספח 18 לתצהיר התובע).
--- סוף עמוד 42 ---
הנתבעת טוענת, כי הוראות חוק דמי מחלה אינו מגביל את זכות המעסיק לקבל החלטת פיטורים בתקופת מחלה, כל שנקבע בו הוא כי על המעסיק לאפשר לקבל דמי מחלה בהתאם למכסה הצבורה, בטרם ניתוק יחסי העבודה. הנתבעת טוענת שלא הייתה מודעת "למחלת" התובע ומשכיבדה את זכותו לקבל דמי מחלה בנוסף לתקופת ההודעה המוקדמת, לא נפל בהחלטתה כל פגם. לדבריה, משנעשו פיטוריו כדין בהליך תקין, אין הוא זכאי לכל פיצוי ברכיב זה. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע לא טען בתביעתו לנזק כל שהוא שלכאורה נגרם לו בגין פיטוריו וגם אם היה נגרם, האחריות לכך מוטלת על התובע משהביע חודשים רבים קודם לכן רצון לסיום עבודתו בחברה.
91. אשר לעמדתנו, מחד, הגענו למסקנה כי לא נפל פגם בפורום שבו נערך השימוע; התרשמנו כי טענות התובע נשמעו כדבעי בפני עורך השימוע; טענות התובע והחומר כולו הובא בפני הדירקטוריון אשר שקל את הטענות; לא הייתה מחלוקת למעשה כי התובע ביקש לסיים את עבודתו כבר חודשים רבים לפני שהסתיימו בפועל וכי רק בשל מחלוקות הנוגעות לזכויותיו במעמדו כבעל מניות, לא צלח המשא ומתן בין הצדדים. מאידך, מצאנו כי לא היה בסיס לטענות הנתבעת בעניין התנהלותו של התובע ולטענותיה כי בזמן העבודה ובכלל פעל בענייניו האישיים באופן שפגע בעבודתו וכי טענות הנתבעת שלפיהן התובע כשל כמעט בכל עניין שבו היה מעורב, היו מוגזמות. כך גם התרשמנו כי הנתבעת הייתה נחושה לסיים את עבודתו והגם שהליך השימוע התנהל "כמצוות אנשים מלומדה" טענות הנתבעת לעניין התנהלותו האישית (ללא ביסוס) מטילות צל על השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה ועל תום הלב והפתיחות שבהן נבחנו טענות התובע.