--- סוף עמוד 50 ---
את ההפחתה באופן רטרואקטיבי, לא הרים התובע את הנטל להוכיח תביעתו ברכיב זה, ודינה להידחות.
ה. פדיון ימי מחלה
117. לטענת התובע, זכאי הוא לפדיון 76 ימי המחלה שנזקפו לזכותו נכון ליום 15.5.14 ובסך הכל לסך של 121,704 ₪ ולחילופין סך של 39,375 ₪ (בהתאם לתלוש גמר חשבון מחודש 6/14), בצירוף פיצויי הלנה מיום 13.8.14 ועד ליום התשלום בפועל.
לטענת הנתבעות, שילמה לתובע את מלוא ימי המחלה שצבר. לטענתה, המכסה המקסימאלית על פי דין עומדת על 90 ימים ומשכך, משעמדה יתרת הפתיחה בחודש ינואר 2014 על 96 ימים, הפחיתה 6 ימים ובגין תקופת עבודתו עד חודש יוני 2014 צבר עוד 7.5 ימים. לדבריה, התובע ניצל 72 ימים ובתלוש חודש יוני 2014 שולם לתובע פדיון ימי מחלה בשיעור של 27.5 ימים בסך של 39,375 ₪.
118. התובע אישר את תשלום שכר חודשים בחודשים ינואר עד מאי 2014 שבהם שהה במחלה (עמ' 19-20 לפרוטוקול) ואין מחלוקת כי העביר לנתבעת דיווח על מחלתו (עת ביקש את דחיית מועד השימוע (נספח 14 לתצהיר קידר) כך שלמעשה אישר את שיעור היתרה בחודש יוני 2014. עם זאת אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לידי התובע בפועל את התשלום בחודש יוני 2014 בהסתמך על טענת הקיזוז שלו היא טוענת.
משכך, אנו מוצאים כי התובע זכאי לפדיון מחלה בעבור 27.5 ימים בסך כולל של 39,375 ₪ (תלוש שכר לחודש 6/14), כאשר טענת הקיזוז תבחן בנפרד.
ו. פדיון חופשה
119. לטענת התובע, זכאי הוא לפדיון 188.25 ימי חופשה שנזקפו לזכותו נכון ליום 13.8.14 ובסך הכל לסך של 299,488 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מיום 13.8.14 ועד ליום התשלום בפועל. התובע אישר, כי החל משנת 2009 אצל הנתבעת קיימת דרישה לנצל מידי שנה את ימי החופשה ואין לאפשר צבירתן לשנה העוקבת. יתרה מזו, התובע אישר כי הוא זה שיזם נוהל זה, אך לדבריו באותה העת התאפשר לעובדים לנצל את ימי החופשה שצברו או לפדותן בכסף. לטענתו, כמנכ"ל הנתבעת 2 באותה התקופה, עמדו לרשותו 164 ימי חופשה אשר לא ניתנה לו אפשרות לנצלן ומשביקש ממר דרימר לפדות את הימים הללו, נאמר לו כי הדבר יתאפשר רק בהמשך "מסיבת תזרימיות" (עמ' 16 לפרוטוקול). התובע טוען, כי בזמן אמת לא כפרה הנתבעת 1 בזכותו לפדיון ימי החופשה. עוד מציין התובע, כי לו הייתה הנתבעת מתכחשת לימי הצבירה באותו המועד, הוא היה יוצא לחופשה על מנת לנצלן. לדבריו, גם לעובדים וותיקים נוספים נתאפשר לצבור ימי חופשה.