164. אשר לשיעור החוב - הנתבעת צירפה לתצהיר מר קידר עותק מחיובי האשראי ורישומם בחו"ז (נספח 28 לתצהיר), אלא שאין בחיובים אלה כל הפרדה בין הוצאות אישיות להוצאות של החברה (ראו למשל חיובים מחודשים 2/13 3/13). יתרה מזו, לא הוצגו כרטיסי החו"ז לשנים 2009-2012 ועיון בכרטיסים מעלה כי נעשו בהם תיקונים רטרואקטיביים ואף רישום פעולות כפולות (ראו למשל תנועה מספר 21839 מיום 1.1.13) כאשר המקור לרישום אינו ברור.
כאמור, התרשמנו כי הנתבעת אישרה בזמן אמת לתובע (כמו גם ליתר בעלי המניות) שימוש בכרטיס האשראי גם לצרכים אישיים ולא טרחה לסייג את השימוש או להגבילו בדרך כלשהיא (כגון צמצום האשראי). בנסיבות אלה, לא מצאנו כי התובע עשה בכרטיס שימוש לא כדין ולא מצאנו כל דרך לקבוע את הסכום לשימוש עצמי אשר ניתן היה אולי לחייב את התובע בהשבתו לו היתה הנתבעת עורכת חשבונות מסודרים בזמן אמת.
--- סוף עמוד 68 ---
165. התרשמנו שניהול ענייניה הכספיים של החברה לרבות תשלום זכויות לעובדים (שאינן בגדר תשלום שכר חודשי רגיל), נעשה בדרכים מגוונות בניסיון להקטנת נטל המס כאשר דומה שהמצג שהוצג הוא שהחברה תשא בו. הגם שאיננו מוצאים במסגרת הליך זה, לקבוע שהיא אינה לגיטימית, הרי מדברי מר דרימר עצמו בהתייחס לסעיף 55.10 ל-ת/11, עולה כי ייתכן שיש בהם כדי להפליל את הנתבעת 1 או בעלי מניותיה.
על רקע זה, הטענה כי הנתבעת נתנה לתובע להגדיל חובותיו ולגררן במהלך 20 שנה כאשר היא אינה דורשת את פירעונן בשום שלב, היא אבסורדית. יתרה מזו, התנהלות הנתבעת בין השנים 2002-2007 בכך שהוסיפה לשכר התובע "תוספת מיוחדת" בשיעור של 10,000 ₪ לחודש מבלי שנעשה כל שינוי בסכום הנטו שקיבל התובע, מעידה כי היא ביקשה "לספוג את ההלוואות" הן משום שראתה בו משום "מענק", הן משום שראתה בו קיזוז תמורת "רווחים".
166. העולה מכל האמור הוא, כי טענת התובע שלפיה בעלי המניות נוהגים למשוך רווחים באמצעות חיובי כרטיסי האשראי מבלי שקיימת כוונה אמיתית לחייבם בתשלומים אלה, לא נסתרה. כך גם לא נסתרה טענת התובע כי קביעת המשיכות כהלוואה שעליו להשיבה לנתבעת הועלתה לראשונה במסגרת המשא ומתן בין הצדדים לקראת סיום העסקתו, וזו אף אושרה בעדותו של מר קידר (עמ' 207 ש' 25 – עמ' 208 ש' 8). טענת הנתבעת שלפיה במסגרת המשא ומתן הודה התובע בחוב, אינה יכולה להתקבל. ראשית, לא ברור מי ערך את ההסכם אותו הציגה הנתבעת. שנית, ברור כי ככל שקיימת הודאה היא נעשתה בהקשר רחב יותר של סיום כל המחלוקות בין הצדדים. לא ניתן ליטול פרט אחד ממסגרת משא ומתן שלא צלח ולבסס עליו הודאה בחוב או בזכות.